שעור זה נעסוק בשאלה כיצד נבנית הפגישה הראשונה. אף כי נציג את הכללים המוצעים על ידי אנשי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, ננסה להקשיב גם לדרכים אחרות ולשאלת השלוב האפשרי בין כמה גישות.
פרויד במאמרו 'על תחילת הטיפול' אומר כי פסיכותרפיה הוא כמו משחק שחמט: יש סכמות לפתיחה ולסיום, אבל כל משחק הוא שונה מאחר, כל אחד נשמע לסצנריו שהוא לחלוטין ייחודי ובעל מורכבות אדירה או במילותיו (1913) "מי שקיווה ללמוד את אמנות משחק השחמט מספרים יגלה במהרה שרק מהלכי הפתיחה והסיום ניתנים לתיאור שיטתי וממצה, ושאין-סוף מהלכים אפשריים המתפתחים מן הפתיחה אינם ניתנים לתיאור. החלל שנותר בהוראות המשחק יכול להתמלא רק רק על-ידי לימוד נלהב של משחקיהם של ענקי השחמט. הכללים שניתן לקבוע עבור יישום הפרקטיקה של הפסיכואנליזה בטיפול נידונים למגבלות דומות."
נתקדם לאמירתו של אוגדן:האנליטיקאי מנסה להעביר למטופל מקצת מהמשמעות של להיות באנליזה, לא על ידי ההסברים על התהליך האנליטי, אלא על ידי כך שהוא מתנהג כאנליטיקאי. לשם כך אין מפיגים את המתח הפסיכולוגי (באמצעות חיזוקים, הצעות וכו) כאשר מטופל מתעקש לשאול שאלה אחר שאלה, אני אומר לו לעיתים קרובות "כי הוא מרגיש בוודאי כי יהיה מסוכן מדי לחכות ולראות מה יתרחש ביננו , כי במקום להמתין, נראה שהוא מנסה לדגום את העתיד באמצעות התשובות לשאלותיו, ובכך לעקוף את המתח הכרוך בהמתנה
עיקר המצגת יציג את הגישה הקוגניטיבית התנהגותית (ג'ודית ס. בק / 1995 (גילפורד ניו-יורק) הטיפול הקוגניטיבי: יסודות ומעבר לכך)
האומרת : מטרה מרכזית עבור המטפל הקוגניטיבי, היא ליצור את התהליך הטיפולי כך, שיהיה מובן גם למטפל וגם למטופל. כמו כן הוא צריך לשאוף לעשות את הטיפול כך שיהיה הכי יעיל שניתן. רוב המטופלים חשים יותר בנוח, כאשר הם יודעים למה לצפות מהטיפול, כאשר הם מבינים בבירור את תחומי האחריות שלהם ושל המטפלים, וכשיש להם ציפייה ברורה לגבי איך הטיפול יתקדם, גם במהלך כל פגישה בפני עצמה, וגם לאורך סידרה של פגישות טיפול.
פרוט נוסף במצגת: