טכניקות הרפיה
- הטיפול ההתנהגותי התחיל דרך לימוד טכניקות הרפיה ושמושם בתהליכי דסנסיטיזציה.
- עם התפתחותה של הגישה הקוגניטיבית נראה היה שלימוד שיטות הרפייה נהפך לפחות מרכזי
- הגדילה (?) לעשות פרופ' עדנה פואה שהציגה שיטות אלו כמעקבות את תהליך החשיפה
- בקליניקה אנו מציעים לחשוב על טכניקות של איזון פסיכופיזיולוגי המאפשרות למטופל את התהליכים הבאים:
- מתוך ההבנה שתהליכים נפשים ותהליכים גופנים קשורים הדדית, ברור הוא שהרגעת הגוף תגדיל את הסיכוי להרגעת הנפש.
- ובמקביל הרגעת הנפש עשויה להקטין סימפטומטולוגיה גופנית.
- ניתן לחשוב על טכניקות רגיעה בכלל, ועל עצימת עינים, נשימה וסריקת הגוף כשיטות מרכזיות ביכולת של אדם:
- להכנס לנוכחות בהווה (ולא בעתיד או בעבר)
- למנוע "חטיפת המוח" על יד סכמות לא מסתגלות
- לבחור בין סוגי נוכחויות שלו (modes)
- ברמה הדינמית אנו מציעים לחשוב על הגורמים הבאים:
- יכולת ויסות עצמי כמטרה מרכזית בהתפתחות האדם.
- ההורה אמור לשמש "אוביקט מתמיר" (Bolas) שאמור לסייע למטופל ללמוד יכולות הרגעה עצמית
- הצענו לחשוב על הקול, על האינטנציה ועל הפרוזודיה של המטפל ככלים מרכזים בהשפעה על המטופל – חיברנו זאת לתאוריה של Steven Porges
דילוג לתוכן