פגישה זו תתחיל עם סקירה של התגובות לפגישה הקודמת ושאלות בכל הנוגע לההערכות אוטומטיות. גם יוזכר הWRAD כחלק נצרך והכרחי תוך שימת דגש על טפסים יותר ספציפיים העוסקים בפיקוח אחר רגשות ובהערכות אוטומטיות. בהקשר ל "הערכות קוגנטיביות מחודשות" והטפסים שלהן, תינתן הדרכה לזיהוי מלכודות חשיבה, והמטפל ינסה לשים דגש על ההערכות הליבה האוטומטיות של המטופל תוך שימוש בשאלות מנחות. להלן דיון בין אוסקר למטפל, לאחר שחשב כי נחשף לכימיקל במעבדה:
מטפל:אז דאגת כי נחשפת לכימיקל, אילו מחשבות ספציפיות עברו בראשך לגביו?
אוסקר: שהוא רעיל
מטפל: ומה זה אומר?
אוסקר: זה מסוכן עבורי
מטפל: ו.. מה?
אוסקר: ואני עלול למות.
מטפל: זה מה שאנו מחפשים. את לב ליבו של העניין. מה מניע את הפרשנות הזו. הרבה מחשבות חרדתיות מביאות למחשבות על מוות , אז אתה חושב "אני עומד למות ועליי להתחיל לחפש סימנים למוות הממשמש ובא" – כמו הגרון המגרד וכדומה. כמובן, כל אחד היה חרד ומפחד עם סוג כזה של הערכה אוטומטית.
בהמשך ינחה המטפל את המטופל בדיון מפורט יותר בהערכות קוגניטביות מחודשות תוך שימת הפוקוס על גמישות מחשבתית. החשיבות של זיהוי ההערכות האוטומטיות המנהלות תודגש כאן. יוזכרו שתי אסטרטגיות כדי לתת פחות דגש על ההערכות האוטומטיות ולמצוא הערכות חלופיות;
COUNTERING PROBABILITIY OVERESTIMATION-סתירה להערכת היתר של הסבירות: השענות על ראיות מן העבר כדי לבחון עד כמה ההערכתו של המטופל ריאליסטית כשהוא חווה רגש. המטפל ינחה את המטופל לעשות הערכה קונקרטית ולהשוות אותו להערכה המקורית באופן יותר ריאלי.
דה-קטסטרופיזיציה: זיהוי יכולותיו של המטופל להתמודד עם סיטואציות מהן חשש תוך הישענות על נסיון עבר ודוגמאות ספציפיות.
על המטפל להדגיש כי האסטרטגיות הללו , אין בכוחן להעלים לחלוטין את ההערכות השליליות , אלא כי אם לספק גמישות טובה יותר ולאפשר למטופל פרספקטיבה רחבה יותר על סיטואציות מהן הוא חושש.
במהלך שלושת המפגשים הבאים המטופל יתבקש להמשיך לעקוב אחר הערכותיו האוטומטיות ולעשות שימוש באסטרטגיה לפרשנות גמישה יותר. לרשום לפחות פרשנות אחת נוספת לכל הערכה אוטומטית שהוא מזהה. המטפל ידגיש כאן כי אין פרשנות "נכונה" אלא יש טווח, קשת של אפשרויות שצריך לקחת בחשבון.
המטפל יתחיל את הפגישה עם סקירה של המודל הטיפולי שהוצג בפגישה הראשונה. כאן יועלו כל הסתייגויות או דאגות ביחס לטיפול ויש לתת להן מקום, והראציונל יחוזק בהקשר של חוסר הצלחתו של המטופל עם האסטרטגיות הרגשיות שפיתח עד כה. יעלו לדיון מפורט הטפסים של שעורי הבית, וכל קשיים ותלונות בהקשר אליהם.לאחר סקירה של ה WRAD המטפל יעבור על הטפסים למילוי של מודל שלושת המרכיבים , ובאם יועלו כאן שאלות,ידון בהן. תשומת לב מיוחדת תינתן להבנתו של המטופל את המודל וליכולתו לזהות את המרכיבים השונים. ואז, יסקור המטפל את תרגיל מצב הרוח בהתמקדות על זיהוי רגשות שנחוו, וקביעת רמת המודעות של המטופל ויכולתו לייצר רגשות.
מטפל: מה היו תגובותיך לדיסק משרה מצב רוח ? נתחיל עם השיר הראשון.
אוסקר: בשיר זה אני זוכר שהרגשתי כעס.
מטפל: האם אתה מודע לאילו מחשבות היו לך באותו הזמן? איך ידעת שאתה כועס?
אוסקר: איני בטוח. זו מן תחושה של הקלה במובן מסוים. קצת כמו שכועסים ואז צועקים. כמו תחושה שאני מוציא החוצה חלק מן הכעס דרך המוסיקה. כאילו היא עושה זאת עבורי.
מטפל: מחשבות כלשהן?
אוסקר: לא שאני מודע להן.
מטפל: לאנשים רבים יש קושי בזיהוי דברים מסוג זה. אך המטרה של זה ושל תרגילים נוספים בעתיד היא להפוך אותך מודע יותר לרגשותיך ויותר אינטרוספקטיבי (מסוגל להתבוננות פנימית על עצמך ורגשותיך)
המטפל אז יציג הערכה קוגניטיבית מחודשת. "הערכות" (APPRAISALAS) יוצגו כאספקטים חשובים של חוויות הרגש , שצצות באופן אוטומטי- "טעויות מחשבה" או "מלכודות מחשבה" יוגדרו כהערכות המשויכות לסיטואציות באופן אוטומטי על חשבון פרשנויות אלטרנטיביות אחרות. כאשר אותן הערכות מגבילות את הגמישות של הפרשנות שלנו הן תורמות למעגל של הרגש השלילי.עם רקע זה, ידריך המטפל את המטופל תוך שימוש בדוגמאות מחוויותיו האישיות של המטופל. עבור אוסקר, תחושות פיזיות פורשו כסימנים של בעיה ומחלה קשה שעלולה להוביל למוות.
כאן נשתמש בתרגיל תוך טיפולי להמחשת הקונספט של גמישות קוגניטיבית. המטפל יראה למטופל תמונה מעורפלת, דו משמעית .המטופל יביט בה למשך שלושים שניות ויאמר את הפרשנות הראשונה שעולה לראש, אח"כ יתבקש להוסיף עוד שתיים שלוש אלטרנטיבות נוספות לפרשנות. בנוסף יישאל, מה תרם לפרשנות הראשונה האוטומטית? (זכרונות בשל סיטואציות דומות? פרטים מסוימים בתמונה?) התרגיל מיועד להדגים ולהמחיש את הדרך שבה אותה הסיטואציה ניתנת לפרשנות בכמה דרכים, במידה וכל האינפורציה נלקחת בחשבון.
הערכת יתר של סבירות (PROBABILITY OVERESTIMATION)-הנטיה להניח כי קיימת סבירות גבוהה להופעתו של אירוע שלילי וכן הנטיה לקטסטרופיזציה (CATASTROPHIZING)- האמונה כי השלכותיו של אירוע מסוים יהיו בלתי ניתנות להתמודדות, שתי אלה יוצגו כטעויות קוגניטיביות נפוצות המאפיינות את כל קשת ההפרעות הרגשיות. תחילה, ינחה המטפל לזהות טעויות אלה בהקשר לחוויותיו האישיות של המטופל. להלן נראה כיצד דן המטפל בטעויות אלה עם אוסקר, בביסוס על הדוגמא שהוזכרה לעיל;
מטפל: כשאתה יושב כאן, מהי הסבירות בעיניך, שהשאריות שנשפכו היו חומצה?
אוסקר: אולי אחת למליון- מאד קטנה.
מטפל: אחת למליון?
אוסקר: לא, יש מליון צלחות, סביר יותר להניח שהסבירות היא אפסית, קטנה באופן זניח ממש.
מטפל: כאשר היית מול הסיטואציה, רגשית, מה היו הסיכויים שחשת שזה עלול לקרות?
אוסקר: זה לא עולה בראשי. משהו כמו מספר או משהו בסגנון?
מטפל: ובכן, זו לא הדרך הטיפוסית שבה אנו חושבים על הדברים , אך עם זאת אם נשחזר זאת כעת ב"מוח הריגשי" מה אתה חושב שהערכת כסבירות שזה יקרה באותו הרגע?
אוסקר: אולי 25%
מטפל: אז אתה מסוגל לראות את הפעולה ההדדית של השניים; "שארית שנותרה היא חומצה ולכן אני עומד למות" גם החשיבה על הגרוע מכל- אני עומד למות ,וגם הערכת יתר של סבירות- זוהי חומצה. מה שברצוננו לעשות זה ראשית,לזהות בברור מהן המחשבות האוטומטיות שלך, ושנית, למצוא להן מחשבות חלופיות. כפי שאתה יודע, קיימות אמיתות רבות לאותה סיטואציה אחת ראציונאלית הממוקמת בחלקו הקידמי של הראש והאחרת אמוציונלית שמיקומה בחלקו האחורי. אחת המטרות שלנו היא להחליש את החלק הבלתי ראציונלי. לחזק את הראציונלי ולמצוא פרספקטיבות חלופיות במקום זאת האוטומטית.
בהמשך יוצגו אסטרטגיות כלליות כיצד להתייחס לטעויות הקוגניטיביות. כולל זיהוי מלכודות חשיבתיות ויצירת מקבץ הערכות אלטרנטיביות, עם טכניקות יותר ספציפיות של "הערכות מחדש" אשר יוצגו בפגישה הבאה. בשבוע הקרוב יתבקש המטופל לערוך רישום על ההערכות האוטומטיות שלו ע"י זיהוי טריגרים ריגשיים, וההערכות העוקבות להם,האם הן מייצגות קטסטרופיזציה או הערכת יתר של סבירות? כל זאת בנוסף לרישום היומי שעליו להמשיך לערוך עם הWRAD.
תאור הטיפול הבא והטפסים המלווים הוא של מקרהו של "אוסקר" שטופל ע"י אחד מן הכותבים.
פגישה ראשונה:
בפגישה זו על המטפל לעבור על הפרטים הלוגיסטיים של הטיפול כגון אורך פגישה(45-50 דקות), מבנה: למשך כ-12 שבועות פעם בשבוע ועוד שלושה מפגשים אחת לשבועיים, חוקיו של המטפל ודיון בחשיבות שיש לשים את הטיפול בראש סולם העדיפויות. חשוב להדגיש את חשיבות טבעו משתף הפעולה ונותן הפידבק של המטופל.
נראה כיצד מתמקד המטפל ברגשות ובאסטרטגיות בהם משתמש המטופל כדי להתנהל עם אותם רגשות. להלן תיאורו של אוסקר של סיטואציות הימנעותיות כתוצאה מתאונת המעבדה שחווה:
מטפל: הבה נסקור כמה דברים, מתי בדיוק אירעה התקרית?
אוסקר: בסוף מאי
מטפל: כמובן שזו הייתה תקרית קשה ומעוררת מתח באופן מיוחד. האם תאמר שלאורך שישה החודשים האחרונים שמת לב לשינוי במידת המתח והחרדה שאתה חש בחייך?
אוסקר: ממספר סיבות שונות, התאונה לא עולה לי במחשבות לעיתים תכופות כפי שהיה בהתחלה. יתכן שזה משום שעבר כבר זמן, או שזה לאור העובדה שאני איני פעיל יותר באותן מעבדות. למעשה, מישהו עושה שם את עבודתי במקומי.
מטפל: אז זה משהו שאורגן באופן יזום?
אוסקר: כן, יועצי ארגן זאת על פי בקשתי. זה לא עניין גדול. אדם אחר בקבוצתי שמח לעשות זאת. עזרתי לו בדבר אחר. אני יודע שלאור המלצותיך זו וודאי לא הדרך להמשיך , אך בזמנו זה נראה כרעיון טוב.
מטפל: זה יתכן, וכמובן כל דבר שנעשה יהיה בשיתוף פעולה מוחלט,ללא הפתעות, אך יתכן ונדבר על האפשרות לחזור חזרה לחלק מהסיטואציות הללו .
אוסקר: אני אכן נפגש לעיתים עם סיטואציות מעוררות חרדה במעבדה שבה אני עובד. דברים קטנים כמו לעבור ליד אדם שעובד עם חומצה ולתהות "האם מעט נוזל נשפך עליי?" או אם מעט מגרד לי פה ושם אז אני מייחס את זה למשהו מלחיץ במקום לשחרר את זה.
לאחר סקירת הבעיה המוצגת,ידון המטפל במודל הטיפול עם מיקוד על חוויות רגשיות נורמטיביות וכיצד רגשות יכולות להיות מופרעות. רגשות יוצגו כתגובות טבעיות לסביבה שמעוררת התנהגות סתגלנית. המטפל יתאר את מטרת הטיפול-לעזור למטופל להרחיב מודעות ושליטה על רגשות שהם מוקצנים . חיזוק שלילי יוצג כדרך שמחשבות ורגשות יכולים לשמר הפרעות רגשיות. המטפל יתאר זאת כאסטרטגיה המפחיתה רגשות בטווח הקצר, אולם תורמת להפרעה בטווח הארוך יותר. עבור אוסקר, חרדה סביב נושאים הקשורים לבריאות, הפכה כה עוצמתית, שאפילו תחושות פיזיות מינוריות מובילות למחשבות ופחדים מפני מחלות ומוות. בדיון זה, המטפל ידגיש את הקונספט שרגשות עצמן אינן מייצגות איום או סכנה , ושכל רגש חולף עם הזמן.
מודל שלושת המרכיבים מתואר כמסגרת עבודה לבחינת רגשות ע"י חלוקתם למרכיבים ( מחשבות, התנהגויות ותחושות פסיכולוגיות) ובאמצעות כך להפוך אותם למשהו שיותר קל להתנהל עימו. המטפל ישתמש בדוגמא רלוונטית לחווית המטופל כדי להמחיש את תרומתו של כל אחד מן המרכיבים לחוייתו האישית של המטופל. המטפל ינחה את המטופל בזיהוי כל מרכיב בדוגמתו האישית ויציג את המודל כבסיס לטיפול. כל מרכיב יקבל התייחסות באופן נפרד לאורך הטיפול כתורם לחוויה הרגשית וגם כבעל אינטראקציה עם יתר המרכיבים. הצגה קצרה עם הצורך לעורר/לגרות רגשות כחלק מהטיפול , מתוארת גם כן ;
מטפל: אתה וודאי יודע שרגשות זה דבר חיובי ופונקציונאלי, סתגלני ואבולוציוני שעוזר לנו לתפקד, ונותן לנו מוטיבציה להתנהל באופן שיגן עלינו וישמר את הזנים. רגש טוב כל עוד שעולה בזמן הנכון. הבעיה מתחילה כאשר רגש עולה בזמן הלא נכון, למשל כאשר אין סכנה אמיתית או כאשר קיימת סכנה אך היא במידה שניתן לסבול. במקרה כזה, לעיתים הרגשות מונעים מאיתנו במידה מסוימת לעשות משהו שהיינו רוצים לעשות, במקרה שלך, להכנס למעבדה.
אוסקר: נכון, בין שאר הדברים.
מטפל: אנו מטפלים ברגשות אלה ע"י פירוקם למרכיבים שונים. רגשות, כפי שציינת, יכולים להיות דבר מלחיץ ומשתק. הם תופסים אותך וגורמים לך לחוש כמו בתוך בועה. אתה יכול לחוש שיתוק מתוך הצורך לבצע מה שאומרים לך רגשותיך. בכדי לצאת מתוך הבועה יהיה הרבה יותר קל להתמודד עם זה צעד אחר צעד. לפרק זאת לחלקים. בכדי לעשות זאת, יהיה עלינו לפקח ולערוך רישום מתמשך של רגשותיך ואף נרצה שתוציא ותחווה רגשות לעיתים..אנו מעוניינים לאמן אותך להיות צופה מיומן על רגשותיך.
בפגישה זו, המטפל מספק רציונאל למשימות שעורי הבית ומילוי הטפסים והרשומות המפקחים על הרגשות ומצב הרוח . אלה, יספקו אמצעים לרישום מתמשך של חוויות לאורך הטיפול ולהעלאת המודעות של רגשות, כמו גם לתרגול לחוויה והוצאה של רגשות החוצה גם מחוץ לחדר הטיפול.
פיקוח רגשות כללי עם WRAD מתחיל בפגישה ראשונה. התרגול כולל דיסק יוצר מצב רוח שערכנו הכולל נעימות מן הסרט " רשימת שינדלר" ו "פורסט גאמפ" שיש להקשיב להן לפני הפגישה השניה. (לפחות לאחת מהן), ולרשום את התגובות הרגשיות שמתעוררות בעקבות זאת. תרגיל זה הוא הכרות או הקדמה עם הקונספט של גירוי ועוררות של רגשות ופיתוח מודעות רגשית. בנוסף, המטופל יקבל גיליונות עבודה שיצטרך למלא – פירוק של רגש ממהלך השבוע הקרוב למודל שלושת המרכיבים, כפי שהוסבר לו במהלך הפגישה, ע"י רישום של מחשבות, התנהגויות ורגשות בדומה לדוגמה זו.יש להקדיש מספיק זמן לוודא כי המטופל מבין את הרציונאל ואת החשיבות העומדים מאחורי הכנת שעורי הבית, ומבין בבהירות כיצד יש למלא את הטפסים.
חלק מהרצאה שנתן ארנון רולניק על גישות חדשות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בחלק זה של ההרצאה, מודגשת ההבנה כי אין אדם שמגיע עם הפרעה אחת . ובעצם יש צורך לטפל במנגנון העומד מאחורי ההפרעות.
זהו שינוי מהחשיבה הקוגניטיבית התנהגותית של השנים האחרונות שהציעה פרוטוקול טיפולי שונה לכל אבחנה דיאגנוסטית . באון זה התפתחו עשרות פרוטוקלים שחייבו את המטפלים לגישה התלוייה מאוד באבחנת ה DSM.
הגישה של בארלו מאפשרת לנו לחזור לטפל באדם ולא בהפרעה.
המאמר הראשון עליו נעבוד יהיה מאמר כללי ומבואי שיוצג על ידי יששכר עשת – המאמר נמצא כאן
אנו נדון במאמר זה ב תשיעי לספטמבר 2011 במפגש פנים לפנים שיערך אצלי בקליניקה משעה 1000-1300
החומרים
פרק מורחב יותר מספר של בארלו Clinical Handbook of Psychological Disorders, Fourth Edition: A Step-by-Step Treatment Manual (Barlow: Clinical Handbook of Psychological Disorders) by David H. Barlow PhD (Nov 15, 2007) – גם פרק זה יסופק לכם דרכינו
לאחר מכן נמליץ לכם לרכוש את שני הספרים המופיעים בלינק זה :
כקבוצת קריאה יתבקש כל אחד מהמשתתפים לקרוא פרק ולהציגו לקבוצה.
השיטה
רוב הפגישות יתקיימו כפגישות אינטרנטיות באמצעות גוגל + או סקייפ
כדי לראות שכולנו מסתדרים עם הטכנולוגיה המעורבת שלחו לארנון rolnick@gmail.com וליששכר isas.eshet@gmail.com את היוזר שלכם בסקייפ. (ודאו שיש לכם את הגירסה האחרונה של הסקייפ)
אף שאני עוסק ב CBT – לעיתים קרובות קשה לי עם כמה מרכיבים מרכזים הקשורים להנחוה כי מטוםל מגיע עם הפרעה אחת – שעליה יש להפעיל פרוטוקול ספציפי
בימים אלו נחתו אצלי שני ספריו של בארלו Barlow :
Unified Protocol for Transdiagnostic Treatment of Emotional Disorders
לפי הבנתי בשנים האחרונות בארלו קורא תגר על מה שהוא עצמו עשה במשך דורו שלם: בניית פרוטוקולים לכל אחת מהפרעות ה DSM
הוא מדבר על פרוטוקול המותאם להפרעות רגשיות טראנס דיאגנוסטיות. הנה ציטוט :
In this “unified” protocol, therapeutic"
principles common to psychological treatment of the various emotional disorders
have been distilled and integrated into a single protocol that is, in theory, applicable to the
full range of emotional disorders. Unlike protocols for specific problems or disorders described
in other chapters, this new approach has not yet benefited from efforts to establish
extensive empirical validation. But the components that make up this treatment have
achieved wide and deep empirical support, and what is new about this approach is the
interaction of these components and the systematic manner in which they are applied
across disorders. The major advantage, of course, in addition to greatly simplifying dissemination
by eliminating numerous overlapping single-disorder protocols, is that this approach
also takes into consideration the extensive comorbidity often found among emotional
disorders.
מי שרוצה לשמוע אותו מדבר על זה יכול להציץ בסרטון החובבני שצילמתי אותו לפני שנה בבוסטון http://nealmiller.org/?p=314 (אני אוהב את בארלו כי לדעתי הוא איננו "קוגניטיבי טהור")
דומני אם כן כי חלק מהשאלות של WESTEN נענות על ידי הגישה החדשה של בארלו
מבקש גם להפנות כאן שאלה לעורכי הספרים החדשים של ה CBT בעברית:
בחרתם בגישה המציגה בעיות – והטיפול בהם כלומר רוב הפרקים בספר בנויים על תאור טיפול בבעיה ספציפית, בעוד שהגישה הטראנס דיאגנוסטית קיימת כבר בעולם כשבע שנים לפחות
מבוא להרצאה של של יוסי טמיר ושל ארנון רולניק שניתנה בשנת 2009 בכנס האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, ננסה לבדוק האם יתכן והתחום שיוצג כאן במהלך היום הנו חלק ממהפכה, או אולי בצניעות, זהו יותר שנוי חשיבתי שמאפיין את כל עולם הפסיכותרפיה. ננסה לבדוק האם העיסוק בצדדים החזקים של אדם, ההדגשה של רגעי האושר, השמחה והתרוממות הרוח – הם תופעה המאפיינת שנוי פרדיגמטי הקורה בתחומי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מחד, ואסכולת פסיכולוגית העצמי מאידך.
אולי גם כאן יש לגייס את הצניעות ולומר כי בעוד שקוהוט החל מפתח את פסיכולוגית העצמי בראשית שנות השבעים, הפסיכולוגיה החיובית הנה צעירה הרבה יותר ובעצם קיימת לא הרבה יותר מעשור. יתרה מזו, המרכיב הטיפולי שלה או הפסיכותרפיה החיובית, מצוי רק בחיתוליו. מאידך ניתן לציין כי כל מרכיב של הפסיכולוגיה החיובית הנו מגובה מחקר, כפי שגם נראה ביום זה.
בחלק הראשון של ההרצאה אצביע על הדרך שבה צמחה הפסיכותרפיה החיובית. אסקור את מסעותי עם סליגמן, או במילים אחרות, כיצד עברתי עם מרטין סליגמן מתיאוריות למידה שונות אצל חולדות, למחקרים על חוסר אונים נלמד אצל בעלי חיים, לתיאוריות על דיכאון וייחוסים אצל אנשים ועד לעיסוק באופטימיות ובאושר.
בהמשך יתאר יוסי טמיר, מנקודת המבט הפסיכואנליטית, את השינויים המהפכניים שהובילה פסיכולוגית העצמי הקוהוטיאנית בהרחבת הבנת התהליך ההתפתחותי של האדם, ובישום הבנה זו בעמדה ובגישה הטיפולית. השינוי יודגם דרך תיאור שתי האנליזות של מר Z. כביטוי למהפכה שעבר קוהוט עצמו.
לאחר שהצבענו שנינו על אותו כיוון של "חיוביות", אופטימיות וחדווה, נתפנה לבדוק עד כמה הגישות השונות משתלבות, נציג תמות מרכזיות בתחום ונבדוק האחד עם רעהו עד כמה קיים הד לתמות אלו בשדות התיאורטיים מהם אנו מגיעים. אני אתאר קצת את הדיאלוג שלי עם הדומה והשונה בין הגישה הדינמית לגישה הקוגניטיבית התנהגותית.
ההשערה שלי היא כי רובנו – קהל המטפלים, מתפעל יותר מהגישות הדינמיות יותר כי הגישות ההתנהגותיות נראות פשוטות מידי ולא אמיתיות. כפי שאמרה לי לאחרונה מטופלת שלי : "הסכנה היא שכשמדברים על היש שלי אני ארגיש שזה פסאודו- שזה לא אמיתי. כשמדברים על האין שלי – אני יודעת שזה אמיתי."
אם מרטין סליגמן היה כאן לידינו היינו רואים כאן "התפרצות שלו": האמונה שכאשר אדם מדבר על אושר יש כאן משהו לא אמיתי, או באופן רחב יותר שכל מוטיבציה אנושית חיובית הנה בעצם מזויפת והיא בסיס החטאים של הפסיכולוגיה.
כשאנו חוזרים רגע לקושי של המטפלים עם החיוביות הזו, שחלקה כפי שסליגמן אומר, וכפי שאני מרמז עליה – נובעת מעיוות של המטפלים, אני רוצה להודות כי גם לי יש קושי עם השם פסיכותרפיה חיובית. האם אני באמת מאמין כי אפשר להיות רק בצד החיובי? האם אפשר בכלל לחוות את החיובי בלי קשר למגע עם הכאב, עם החרדה ועם הדיכאון? אולי השם הלא מוצלח " פסיכותרפיה גם חיובית" מהווה אלתור ראשון, משום שהוא מכיל את האפשרות לעוד מצבי נפש ולעוד אינטראקציות אפשריות עם המטפל. כלומר, המטפל יכול להוות הד גם לנוכחויות שונות של המטופל.
מי שמייצגת עבורי הבנה מעמיקה יותר בעניין זה – מי שיכולה לראות את תמונת הנפש בצבעים שאינם רק שחור ולבן ולא רק במונו כרום היא קיי ג'מיסון. קיי היא פסיכולוגית קלינית היודעת היטב לדבר גם את הדיכאון וגם את המאניה. וכותבת באופן חי – ועם זאת מבוסס מחקר, על חדוות החיים. באנגלית השם שבחרה הוא Exuberance שמורכב מהמלה uberance שמשמעותו פריון, שפע שעולה על גדותיו. כדי להמחיש זאת היא מצטטת את השיר "אביב" של משורר בשם תומפסון:
"משלל פרחים העומדים במלוא פריחתם,
מקום בו העין הנלהבת
נחפזת משמחה לשמחה
אז פורחים צמחי החיים
שופעי פראות על פני האדמה המוריקה
רבים ומגוונים מכוח המנייה של חוקרים ומלומדים".
שם י נוסף באנגלית הרלוונטי לתחום דיוננו הוא Enthusiasm שמקורו במילים En Theos – האל שבפנים. וזו אולי הסיבה שאנו כ"כ מתעניינים גם בכאב וגם בהתלהבות:
"העיין הדומעת מאפשרת לאנושיות לחבר אותנו
האור בעינים הוא האלוהות שמחברת אותנו" (זה לא ג'מיסון – זה האנטוזיאזם שלי).
וכך אומרת ג'מיסון בספר זה:
"פסיכולוגים, מסיבות של צורך קליני או גחמה אישית, בחרו לנתח ולקטלג את הרגשות המורבידים: דיכאון, כעס, חרדה, ולהתעלם מהרגשות החיוניים והחיוביים יותר. אני ועמיתי נטינו אל אלו המצויים בחשיכה יותר מאשר אל אלו שבאור. נתנו לעצב ביטוי נרחב, אך לתאוות החיים ביטוי מועט מאוד. אבל האנרגיות המדבקות של התרוממות הרוח, הן שמכריזות על הטוב שבחיים, ושמפיצות את הנפלא שבהם…
חדוות החיים הינה רגש שופע, מלא חיים, תוסס. היא קינטית וחסרת מעצורים, משמחת ובלתי ניתנת לדיכוי. היא אינה אושר אם כי היא גובלת בו . ביסודו של דבר זהו מצב של חוסר מנוחה, מעין גאות. בהחלט אין זו תחושה שקטה של שביעות רצון: התרוממות הרוח מזנקת, מבעבעת ומציפה…
