נקודת מפגש
להלן תמצאו הצגת מקרה הלקוחה מהספר Mind Over Mood של padesky and Grinberger
שיצא לאור בעברית בהוצאת גלילה.
המקרה מספר על תגובה דכאונית אצל אישה בת 36.
מטרת התרגיל עבור הסטונדטים להפעיל ניתוח מבוסס CBT (פורמולציה) של המקרה ולתרגל שיטות התערבות.
להלן המקרה:
מריסה היתה מדוכאת. במהלך הפגישה הראשונה עם המטפל סיפרה, שהיא הולכת ונעשית מבולבלת ומתחילה להרגיש חוסר שליטה. היא אמרה, שהדיכאון שלה הלך וגבר בששת החודשים האחרונים. הדיכאון הזה הפחיד אותה כי, לפני כן הייתה בדיכאון פעמיים. פעם בגיל 18 ופעם בגיל 25, ובשני המקרים ניסתה להתאבד. עיניה התמלאו דמעות כשהפשילה את שרוולה והראתה את הצלקות שנותרו מהניסיון הראשון.
מריסה סיפרה, שבין הגילים שש 14 עשרה היא סבלה מהתעללות מינית מצד אביה. בגיל ארבע עשרה התגרשו הוריה. באותו זמן מריסה כבר חשבה על עצמה במונחים שליליים. "החלטתי שאבי מכאיב לי מפני שאני רעה. התרחקתי מילדים אחרים, כי פחדתי שיתגלה להם מה שקרה לי; פחדתי מהמבוגרים, כי חשבתי שהם יפגעו בי".
עם היסטוריה כזו של הערכה עצמית נמוכה, אין זה מפתיע שמריסה הסכימה להתחתן עם חברה הראשון, קרל. הם נישאו בגיל 17 כשמריסה הרתה, ושנתיים אחר כך התגרשו, זמן קצר אחרי לידת הילד השני. בגיל עשרים ושלוש נישאה שנית, ונישואים אלה נמשכו שנתיים. שני בעליה היו שתיינים והתעללו בה גופנית.
למרות היותה בדיכאון במשך 18 עשר חודשים בעקבות גירושיה השניים, יצאה מריסה מחוזקת מתקופה מייאשת זו של חייה. היא החליטה שמוטב לה לגדל את ילדיה בעצמה, בלי עזרת בעלה לשעבר. היא התחילה לעבוד ולפרנס את ילדיה, שהוכנסו למעון יום. היא היתה אם מסורה והתגאתה בילדיה. הילד הגדול, כעת בן שמונה עשרה, התחיל ללמוד במכללה, והצעיר למד בבית ספר תיכון.
מריסה, בת 36, הייתה עוזרת למנהל כוח אדם במפעל ייצור. למרות הצלחתה כאם עובדת, היא היתה ביקורתית כלפי עצמה. בפגישה הראשונה נמנעה רוב הזמן מקשר עין ומבטה היה ממוקד בידיה שנחו בחיקה. היא דיברה בקול נמוך וחד גוני ולא חייכה. עיניה מלאו דמעות מספר פעמים, כאשר דיברה על היותה "חסרת ערך" ועל העתיד הקודר שמחכה לה. "יותר ויותר אני חושבת על התאבדות. הילדים כבר גדולים מספיק כדי לדאוג לעצמם. הכאב שלי לא יחדל לעולם. המוות הוא המוצא היחיד".
בתשובה לשאלות על חייה ומה עושה אותם כה מכאיבים, ענתה מריסה, שהיא חשה עצב רב במשך כל שעות היום. כאשר בששת החודשים האחרונים העמיק הדיכאון שלה, היה למריסה קשה יותר ויותר להתרכז בעבודתה. היא קיבלה מהממונה עליה שתי התראות בעל פה ומכתב התראה על אי עמידה בלוח זמנים, על איכות עבודתה ועל ההספק שלה. עייפותה הלכה וגדלה, והמוטיבציה שלה הלכה ופחתה.
כשהיתה בביתה רצתה מריסה להיות לבדה. היא לא ענתה לצלצול הטלפון, כי לא רצתה לשוחח עם חברים או עם בני משפחה. היא הכינה לילדיה ארוחות מינימליות ואחר כך היתה נסגרת בחדרה וצופה בטלוויזיה עד שנרדמה.
בפגישה הראשונה היתה למריסה רק תקווה מעטה שהתרפיה הקוגניטיבית תעזור לה, אך היא הבטיחה לרופא המשפחה שתנסה. היא חשה שהאלטרנטיבות שלה מוגבלות, ושאם הטיפול לא יועיל, האפשרות היחידה שתישאר לה היא התאבדות. מיותר לומר שהמטפל היה מודאג מאוד ממצבה ורצה לעזור לה לשפר את הרגשתה בהקדם האפשרי. המטפל הפנה אותה לפסיכיאטר להתייעצות, כדי לבדוק אם ניתן לעזור לה באמצעות תרופה, אף שבעבר התרופות עזרו לה מעט מאוד. הפגישה הבאה תוכננה למספר ימים אחרי כן, כדי שמריסה לא תצטרך להמתין זמן רב להתחלת הטיפול.
(לקוח מ Mind Over Mood של padesky and Grinberger
שיצא לאור בעברית בהוצאת גלילה)
פורסם לפני 3 חודשים, 2 שבועות בשעה 13:28.
נקודת מפגש
מצגת זו מראה את עקרונות החשיבה של טיפול מבוסס סכמה.
המצגת מבוססת על השתלמות של ד"ר רולניק אצל ג'פרי יאנג וכן על עיבוד שעשתה תלמידתו – טארה בנט גולמן
ראשית נציג את התפיסה העקרונית. ההנחה של הטיפול הקוגניטיבי הנה כי דרך חשיבתנו משפיעה על הרגשתנו. בתחילה התמקד הטיפול הקוגניטיבי בעיקר בזיהוי המחשבות האוטומטיות. לאחר מכן מתמקד המטפל בהבנת האמונות הבסיסיות. ג'פרי יאנג הציע קלאסיפיקציה או טיפולוגיה של אמנות בסיסיות כלהלן: (תרגום חיליק שמר)
סכמות אי-הסתגלות מוקדמת
והגדרות תחום של סכמה
(הערה: 5 התחומים ממורכזים בכותרות בצבע ירוק; 18 סכמות האי-הסתגלות המוקדמות ממוספרות באדום בצד ימין של שולי העמוד)
ניתוק ודחייה
(צפייה של אדם שצרכי הבטחון, בטיחות, יציבות, טיפוח, אמפתיה, שיתוף רגשות, קבלה, וכבוד שלו לא ימומשו באופן צפוי מראש. אופייני לבית הרוס, קר, מנכר, דל-בנתינה, בודד, טעון, בלתי צפוי או מתעלל).
1. נטישה/ חוסר יציבות )נט)
חוסר היציבות או העדר האמינות הנתפסים של מי שזמינים לצורך תמיכה ויצירת קשר. קשור בתחושה שבן/בת הזוג לא יוכל להמשיך לספק תמיכה רגשית, קשר, חוסן, או הגנה מעשית משום שהוא/היא עצמו/עצמה לא יציב רגשית ובלתי ניתן לחזוי (התפרצויות עצבים לדוגמא), לא אמין, או לא נוכח באופן יציב; משום שהוא/היא עשויים למות בכל רגע; או משום שהם עשויים לנטוש את המטופל לטובת מישהו/מישהי יותר טובים.
2. חשדנות/ התעללות )חש)
הצפייה שאחרים יפגעו, יתעללו, ישפילו, ירמו, ישקרו, יפעילו מניפולציה, או ינצלו. בדרך כלל קשור בתפיסה שהנזק מכוון או שהוא נובע מרשלנות לא מוצדקת וקיצונית. יכולה לכלול גם תחושה ש(המטופל) תמיד מרומה ביחס לאחרים או פשוט נדפק ("יוצא פרייר").
3. חסך רגשי )חר)
הצפייה שהשאיפה למידה נורמאלית של תמיכה רגשית לא תמולא באופן מספק על ידי אחרים. שלושת הדפוסים העקריים של חסך הינם:
א. חסך של טיפוח: העדר תשומת לב, חיבה, חום, או ידידות.
ב. חסך של אמפתיה: העדר הבנה, הקשבה, חשיפה עצמית, או שיתוף הדדי ברגשות עם אחרים.
ג. חסך של הגנה: העדר חוסן, הכוונה, או הדרכה מאחרים.
4. פגמים / בושה )פג)
התחושה שאני פגום, דפוק, לא רצוי, נחות, או פסול בנושאים מהותיים; או שאם איחשף לא אפשר יהיה לבן/ בת הזוג שלי לאהוב אותי. עשויה להיות כרוכה ברגישות יתר לביקורת, דחייה, ואשמה; מודעות-עצמית, השוואות, וחוסר בטחון בנוכחות אחרים; או תחושת בושה בשל הפגמים לכאורה. פגמים אלה יכולים להיות נסתרים (למשל אנוכיות, דחפים של כעס, תשוקות מיניות אסורות) או גלויים ( למשל מראה דוחה, מוזרות חברתית).
5. בידוד חברתי / ניכור )בנ)
התחושה של בידוד משאר העולם, זרות ושוני מאנשים אחרים, ו/או חוסר שייכות לאף קבוצה או קהילה חברתית.
עצמאות ותפקוד לקויים
(צפיות של אדם והסביבה המשפיעה על יכולתו הנתפסת להתמודד עם פרידה, לשרוד, לתפקד עצמאית, ולהצליח בביצועיו. אופייני לרקע משפחתי מכשיל, מערער את הבטחון העצמי של הילד, מגונן מדי, או שאינו מספק חיזוקים לתפקוד מוצלח של הילד מחוץ למסגרת המשפחה).
6. תלות / אי-כשירות )תל)
אמונה של אדם בחוסר יכולתו להתמודד עם תפקוד יומיומי באופן מוצלח, ללא סיוע משמעותי מאחרים (למשל טיפוח וטיפול בעצמך, פתרון בעיות יומיומיות, הפעלת שיקול דעת סביר, התמודדות עם משימות חדשות, קבלת החלטות נכונות). לעתים קרובות (התופעה) מוצגת כחוסר ישע.
7. רגישות (חשש מוגבר מ-) לנזק או מחלה )נז)
חשש מוגזם מאסון העומד להתרגש בכל רגע ואשר לא ניתן למנוע אותו. הפחדים מתמקדים באחד או יותר מהתחומים הבאים: (א) אסון רפואי כגון התקף לב, AIDS; (ב) אסון רגשי כגון איבוד שפיות הדעת; (ג) אסון חיצוני כגון התמוטטות מעלית, נפילת קורבן לתקיפה אלימה, התרסקות מטוס, רעידות אדמה.
8. הילכדות(פלונטר)/ אישיות עצמית לא מפותחת )פל)
מעורבות רגשית וקרבה מופרזים עם אחד או יותר מהקרובים ביותר (הורים לעתים תכופות), הבאים על חשבון ביטוי הצביון האישי או התפתחות סוציאלית נורמאלית של האדם. בכל רגע ואשר לא ניתן למנוע אותו. לעתים קרובות כרוכה באמונה שלפחות אחד מהאנשים הכרוכים יחד אינו מסוגל לשרוד או לזכות באושר ללא התמיכה המתמדת מצד האחר. עשויה לכלול גם תחושת מחנק או מיזוג עם אחרים או זהות עצמית לא מספקת. לעתים קרובות נחווה כתחושת ריקנות והתחבטות, אבדן הדרך, או במקרים קיצוניים אף פקפוק בעצם הקיום העצמי.
9. כשלון )כש)
האמונה של מישהו/הי שנכשל, ייכשל בסופו של דבר, או שהוא חסר כישורים מיסודו בהשוואה לעמיתים שווי מעמד, בתחומים השגיים (בית ספר, קריירה, ספורט, וכיו"ב). לעתים כרוכה באמונה שהוא/ היא טיפש, חסר מיומנות, חסר כישרון, בור, בעל מעמד נמוך, פחות מוצלח מאחרים, וכיו"ב.
גבולות(סייגים) לקויים
(מחסור בסייגים פנימיים, אחריות כלפי אחרים, או באוריינטציה של תכנון יעדים לטווח ארוך. מוביל לקושי בכיבוד זכויות אחרים, שתוף פעולה עם אחרים, יצירת מחויבות, או הגדרה והשגה של מטרות אישיות מציאותיות. טיפוסי למשפחות מתירניות, מפנקות יתר על המידה, חסרות כיוון, או משדרות רגשי עליונות – במקום התעמתות הולמת, משמעת, וגבולות של לקיחת אחריות, שתוף פעולה באופן הדדי, וקביעת יעדים. במקרים מסוימים, ייתכן שהילד לא חונך להסכין עם רמות נורמאליות של חוסר נוחות, או שלא זכה לפיקוח הולם, הכוונה, או הדרכה).
10. זכויות יתר/ יוהרה )זכ)
אמונה של אדם שהוא נעלה על אחרים; ראוי לזכויות מיוחדות ופריבילגיות; או שהוא פטור מכללי ההדדיות העומדים בבסיס יחסים סוציאליים נורמאלים. לעתים קרובות כרוכה בדרישה תקיפה לעשות או לקבל כל חפצו, ללא התחשבות במגבלות המציאות, הסבירות בעיני אחרים, או העלות של השגת מטרתו לאחרים; או התרכזות מוגזמת בעליונות (לדוגמא, היות האדם מצליח, מפורסם, עשיר) – כדי להשיג עוצמה או שליטה (לוא-דווקא לצרכי תשומת לב, או אישור). לעתים כולל תחרותיות מופרזת עם, או שתלטנות על אחרים:
הפגנת כוחניות, אכיפת דעתו, או אכיפת התנהגות אחרים בהתאם למאוויו – ללא אמפתיה או דאגה לצרכי או רגשות האחרים.
11. שליטה עצמית לא מספקת / משמעת-עצמית )של)
קושי מתגבר או סירוב לנקוט שליטה עצמי מספקת ושליטה בתסכול למען השגת יעדים אישיים, או ריסון הביטוי המופרז של רגשות ודחפים. בצורתה הקלה יותר המטופל מפגין דגש מוגזם על הימנעות מאי-נוחות: הימנעות מכאב, סכסוך, עימות, אחריות, או מאמץ יתר – על חשבון הגשמה עצמית, מחויבות, או יושרה.
הטלה על אחרים
(התמקדות מוגזמת ברצונות, רגשות, ותגובות של אחרים, על חשבון צרכי העצמי – כדי לזכות באהבה ואישור, שמירה על תחושת השיוך, או למניעת נקמה. בדרך כלל כרוכה בדיכוי וחוסר מודעות לכעסים והנטיות הטבעיות של המטופל עצמו. טיפוסי למי שגדל במשפחה בה הקבלה היא מותנית: ילדים חייבים לדכא אספקטים חשובים של עצמם כדי להשיג אהבה, תשומת לב, ואישור).
12. הכנעה (הכ)
ויתור מופרז על שליטה לאחרים מתוך תחושת כורח – ברך כלל כדי להימנע מכעס, נקמה, או נטישה. שתי הצורות העיקריות של הכנעה הינן:
א. הכנעת צרכים: דכוי ההעדפות, החלטות, ומאוויים של המטופל.
ב. הכנעת רגשות: דכוי בטוי רגשות, במיוחד כעס.
בדרך כלל כרוכה בתפיסה שהמאוויים, הדעות, והרגשות של עצמך פסולים או אינם חשובים לאחרים. לעתים קרובות נוכח כציות מופרז, המשולב עם רגישות יתר לרגשות לכודים. על פי רוב מוביל לצבירת כעסים, הבאה לידי בטוי בסמפטומים של הסתגלות לקויה (כגון תקפנות סמויה ( passive-aggressive behavior ), התפרצויות מצבי-רוח לא ניתנות לשליטה, סימפטומים פסיכוסומאטיים, ירידה בתחושות, העמדת פנים, התמכרות לסמים/אלכוהול).
13. הקרבה עצמית (הק)
התמקדות מוגזמת על מלוי צרכי האחרים בסיטואציות יומיומיות, על חשבון ההנאה העצמית. הסיבות השכיחות ביותר הינן: מניעת סבל מאחרים; מניעת רגשי הנובעים מתחושת אנוכיות; או כדי לשמר קשר עם אחרים הנתפסים כנזקקים. נובע לעתים תכופות מרגישות חודרת לסבל של אחרים. לעתים מובילה לתחושה שהצרכים העצמיים לא מתמלאים ולכעס על מושא ההקרבה העצמית (חופף לקונספט התלות ההדדית).
14. צורך באישור/ צורך בהכרה (הק)
דגש מופרז על השגת אישור, הכרה, או תשומת לב מצד אנשים, או נסיון להשתלב, על חשבון יצירת אישיות עצמית בטוח ואמיתית. ההערכה העצמית תלויה בעיקר בתגובות האחרים במקום שתתבסס על הנטיות הטבעיות של המטופל. לעתים כוללת הדגשת יתר של מעמד, הופעה, מקובלות חברתית, כסף, או השגיות – כאמצעים להשגת אישור, הערכה, או תשומת לב (שלא לצורך כוח או שליטה). לעיתים מזומנות גורמת לקבלת לא אמתיות או מספקות ; או לרגישות יתר לדחייה.
דריכות יתר ועצירת רגשות
(הדגשה מופרזת של דיכוי רגשות ספונטאניים, דחפים, ובחירות או מילוי קפדני של כללים פנימיים קשיחים וצפיות לרמת ביצוע והתנהגות מוסרית – לעתים תכופות על חשבון אושר, בטוי עצמי, שלווה, יחסים קרובים, או בריאות. רקע משפחתי אופייני מריר, דורשני, ולעתים מעניש: רמת ביצוע, חובה, פרפקציוניזם, קיום כללים, הסתרת רגשות, והימנעות מטעויות גוברים על הנאה, שמחה, ורגיעה. בדרך כלל יש תחושה עמומה של פסימיות ודאגה – שהכל עשוי להתמוטט אם המטופל לא יהיה ערני וזהיר כל הזמן).
15. נגטיביות/ פסימיות (נג)
פוקוס עמוק ותמידי על אספקטים שליליים של החיים (סבל, מוות, אבדן, אכזבה, עימות, אשמה, עלבון, בעיות לא פתורות, בעיות פוטנציאליות, בגידה, עניינים העלולים להשתבש, וכיו"ב) תוך גימוד או התעלמות מהאספקטים החיוביים או אופטימיים של החיים. בדרך כלל כולל צפייה מופרזת – בטווח רחב של עבודה, פיננסים, או מצבים בין אישיים – שבסופו של דבר דברים יסתיימו בכי רע, או שאפקטים של החיים שנראה כאילו הם תקינים ישתבשו בסופו של דבר. בדרך כלל כרוכה בחשש לא סביר מפני טעויות שעשויות לגרום ל: התמוטטות פיננסית, אבדן, השפלה, או נפילה בפח. הגזמת התוצאות בשל הפוטנציאל השלילי מביאה לכך שמטופלים לעיתים מזומנות מתאפיינים בדאגה כרונית, דריכות, תלונות, או חוסר החלטיות.
16. דיכוי רגשות (דר)
דיכוי מופרז של התנהגות ספונטאנית, רגשות, או תקשור – בדרך כלל כדי למנוע אי-הסכמה של אחרים, רגשות בושה, או אבדן שליטה על דחפים. התחומים הנפוצים ביותר של עצירת רגשות כוללים:
(א) דיכוי של רגשות כעס תוקפנות; (ב) דיכוי של דחפים חיוביים (כגון שמחה, חיבה, הלהבות מינית, משחק); (ג) קושי בהבעת פגיעות או תקשור חופשי של רגשות, צרכים וכיו"ב; או (ד) דגש מוגזם על רציונאליות תוך התעלמות מרגשות.
17. סטנדרטים בלתי ניתנים לפשרה/ ביקורתיות יתר (סט)
האמונה הנסתרת שצריך לשאוף ולהשיג סטנדרטים פנימיים של התנהגות וביצועים, בדרך כלל כדי להימנע מביקורת. תוצאה אופיינית היא תחושה של לחץ או קושי בהאטת הקצב; ובביקורתיות יתר כלפי עצמך וכלפי אחרים. חייב לכלול לקוי משמעותי ב: הנאה, רגיעה, בריאות, הערכה-עצמית, תחושת הישגיות, או יחסים מספקים.
סטנדרטים קשיחים מתבטאים אופיינית ב: (א) פרפקציוניזם, תשומת לב מופרזת לפרטים, או הערכת חסר לאיכות הביצועים של המטופל יחסית לנורמה; (ב) כללים קשיחים ו "אני מוכרח" התחומים רבים של החיים, כולל רמה גבוהה ובלתי מציאותית מוסרית של מוסר, אתיקה, תרבות, או קיום מצוות דתיות; או (ג) עיסוק יתר בניהול זמן ויעילות, כדי להספיק להשיג יותר.
18. ענישות (ענ)
האמונה שאנשים צריכים להיענש על טעויות. כרוכה בנטייה לכעוס, חוסר סובלנות, ענישה, וחוסר סבלנות כלפי אנשים (כולל עצמך) שלא עומדים בציפיות או הסטנדרטים שלך. בדרך כלל כולל קושי לסלוח על טעויות שלך או של אחרים, בשל הסתייגות מהתחשבות בנסיבות מקלות, קבלת טעויות אנוש, או גלוי הזדהות רגשית.
זכויות יוצרים 2003, ד"ר ג'פרי יונג. שיעתוק ללא הרשאה בכתב של המחבר אסורה בהחלט. לפרטים יש לפנות ל:
Cognitive Therapy Center of New York, 36 West 44th Street, Suite 1007, New York, NY 10036.
פורסם לפני 4 חודשים, 4 שבועות בשעה 15:17.
נקודת מפגש
כמבוא לפרק העוסק בטיפול ההתנהגותי בדכאון אני מציע לקרוא שני קטע הלקוח נספרם של גרינברגר ד., פדסקי ק.א., (2004) להתמודד עם מצבי רוח הוצאת גלילה.
תכנון פעילויות
פעילויות עשויות להיות קשורות למצב הרוח שלך. אם אתה מנהל מעקב אחר הדיכאון שלך, אתה עשוי לגלות, שכאשר אתה מדוכא, אתה יותר פסיבי ופחות פעיל. היות ובני אדם במצב דיכאון נוטים לחדול מפעילויות מהנות, טיפולים בדיכאון שמים, לעתים קרובות, דגש על הגדלת מספר הפעילויות המהנות בשבוע.
כצעד ראשון לקראת הטיפול בדיכאון, רצוי, בדרך כלל, להגדיל את כמות הפעילויות, במיוחד פעילויות מהנות או המובילות לתחושת הישג. כאשר אנו עושים פעילויות מהנות, הרגשתנו בדרך כלל משתפרת.
דיכאון מפחית את יכולת הריכוז ותשומת הלב ואת הזיכרון. אם הריכוז, תשומת הלב והזיכרון מושפעים במידה כזו שקשה ללמוד את האמצעים הקוגניטיביים המוסברים בספר זה, מוטב להתמקד אך ורק בשינויים התנהגותיים, עד אשר כושר הריכוז, תשומת הלב והזיכרון ישתפרו במידה שתאפשר לימוד מיומנויות אחרות.
בעזרת מעקב אחר פעילויותיך תוכל לגלות את השפעתן על מצבי הרוח שלך. תראה כיצד פעילויותיך בעבר ובהווה קשורות במצב הרוח שלך. סביר להניח, שגם תיווכח לדעת, שתכנון פעילויות עתידיות מפחית את הדיכאון שלך.
על ידי תכנון וביצוע פעילויות מהנות או שמביאות להישג כלשהו, תעשה שינויים התנהגותיים, שיכולים להפחית את דיכאונך. ביצוע עשר פעילויות מהנות בשבוע עשוי להועיל לך יותר מביצוע חמש פעילויות בלבד. נוסף על כך, פעילויות הכרוכות בהנאה רבה, יועילו לך יותר מפעילויות הכרוכות בהנאה מעטה. בני אדם שונים נהנים מפעילויות שונות. דוגמאות לפעילויות מהנות: שיחה עם חבר/ה, האזנה למוסיקה, משחק מחשב, טיול רגלי, יציאה לארוחת צהרים, צפייה בתוכנית הטלוויזיה החביבה עליך או באירוע ספורט או משחק עם ילדך. שים לב שפעילויות מהנות אינן חייבות להיות כרוכות בהוצאת כסף רב או בזמן ממושך. מדובר באירועים יומיומיים מהנים.
אם תחליט לנסות תכנון פעילויות כצעד ראשון להפחתת דיכאונך, אל תצפה לאותה מידת הנאה וסיפוק שגרמו לך הפעילויות, לפני שהיית מדוכא. בן היה נהנה מאוד ממשחק הגולף, אך בזמן שהיה מדוכא, ראה בגולף עיסוק מבדר, אך לא מספק כבעבר. לו בן היה משווה בין הנאתו מהגולף בזמן הדיכאון לבין הנאתו בעבר, הוא היה עשוי להסיק: "זה לא זה, אני לא נהנה כמו קודם". כתוצאה ממחשבה זו היה עשוי דיכאונו לגבור אחרי משחק הגולף. לעומת זאת, לו בן היה משווה בין הנאתו ממשחק הגולף לבין ישיבה בבית במצב רוח של דיכאון, הוא היה עשוי לחשוב: "טוב שהלכתי לשחק גולף. לפחות נהניתי קצת. זה עדיף על ישיבה בבית בהרגשת דכדוך".
תוכל להיעזר ב"יומן פעילויות שבועי" לזיהוי מעשיך, בזמן שאתה מרגיש דיכאון עמוק, חרדה עמוקה או כעס רב. נוסף לזיהוי ההתנהגות ומצבי הרוח, ניתן להשתמש ביומן פעילויות שבועי כדי ללמוד אילו שינויים בהתנהגותך עשויים לשפר את הרגשתך.
פורסם לפני 6 חודשים בשעה 13:03.
נקודת מפגש
לא, לא התקנאתי פתאום במורים גם לא הפכתי את הקליניקה שלי לבית ספר. אבל כן, אני מצייד את מטופלי במשימות רגשיות, מחשבתיות או התנהגותיות, הקשורות לתכנים העולים בטיפול. הרעיון הוא להרחיב את האפקט הטיפולי גם מעבר לזמן המוגבל יחסית של הפגישה הטיפולית.
לצורך משימות אלו אני נעזר לעיתים במחשב ובאינטרנט.
אני מכיר את חווית הטיפול כבר שנים רבות. אין לי ספק כי זהו תהליך חשוב העוזר לבניית-עצמי טובה יותר.
אני גם יכול להגיד שבתהליך הטיפול ניתן לזהות דפוסי חשיבה ועמדות רגשיות שיכולים לעזור בהבנת הבעיה שבגללה פנה האדם לטיפול. מאידך לעיתים קרובות אנו מוצאים כי למרות ההבנות העמוקות משהו מסרב להשתנות, כאילו יש איזשהו הרגל פנימי ש"שם רגל" שגורם לנו להשאר עם התגובות אליהן הורגלנו במשך כל השנים..
מוכרת העקיצה הידועה על הילד שהלך לטיפול בשל היותו מרטיב במכנסים. לאחר תקופה של טיפול, נשאל על מצבו ואומר כי הוא מרגיש הרבה יותר טוב. ולשאלה האם כבר איננו מרטיב? ענה : "אני עדיין מרטיב אך אני מודע לסיבות העמוקות שגורמות לי לכך".
עקיצה זו מסמנת נקודה חשובה: חווית ה "היות מובן" לעצמי ולזולתי הנה חשובה, אך כדי להשיג את השינוי יש צורך בעבודה נוספת, אחרת.
נראה שעל מנת להשיג שינוי נדרשת עבודה אינטנסיבית יותר מאשר פגישה שבועית של 50 דקות (כפי שנהוג ברוב הטיפולים הנפשיים)
הטיפולים הפסיכולוגים מהאסכולה הפסיכודינמית נטו בעבר לכן להציע טיפול 5 ימים בשבוע. אך דבר זה הוא בעל משקל כלכלי לא פשוט עבור המטופל. לאור זאת קיימת הבנה הולכת וגוברת מצד מטפלים מהאסכולות השונות ליזום שעורי בית ומשימות בין הפגישות הטיפוליות.
שעורי הבית משתנים במקביל למהלך הטיפול למשל, בשלב ההיכרות המטופל יתבקש לרשום את הנושאים המטרידים כפי שהוא חווה אותם בביתו או בעבודתו. הכוונה היא לא רק ל"יומן סימפטומים" אלא גם לצאת ל"צייד בעיות", מקום שמזמין את המטופל להסתכל על בעיותיו, כמעט "להזמין ולתפוס אותם" על מנת להביאם להתבוננות משותפת בטיפול. מחקרים הראו כי עצם הכתיבה יש לה אפקט תרפואיטי. היכולת לחלק את הכתוב עם המטפל מוסיפה רבות לאפקט זה.
שעורי הבית יכולים להמסר בתחילת הפגישה הבאה, או להשלח בדואר. אך אין ספק כי האינטרנט
יכול להיות שותף חשוב בתהליך זה. אני מזמין מטופלים שלי לשתף אותי במהלך השבוע בנושאים שהעסיקו אותם וקשורים לטיפול. מכתבי הדואל שאני מקבל עוסקים בד"כ בתאור מחשבות, כאבים ומצבי רוח. לעיתים אני גם מבקש מהמטופל לדווח על ביצוע תרגילים או שעורי בית הנדרשים כדי לאפשר לו שינוי. אף כי בטיפול עצמו, אני מוצא עצמי אקטיבי למדי, באינטרנט אני המטפל השקט או השותק. אני מקבל את החומר, מאשר קבלה, קורא אותו, אך מגיב בד"כ רק בפגישה עצמה.
בהמשך הטיפול שעורי הבית משתנים. לאחר שזוהו העמדות הרגשיות הדורשות שינוי יתבקש המטופל לתרגל טכניקות שונות המאפשרות שינוי עמדה רגשית זו.
אחת האפשרויות שאני משתמש בה היא לתת למטופל תוכנה העוסקת בתרגול הטכניקות השונות שנלמדו בטיפול. כדוגמה בטיפול בהפרעות חרדה, אני מספק למטופל CD המיועד לחזק את יכולת הרגיעה שלו. הרעיון הוא שכדי שאדם ידע להרגיע את עצמו בתנאי לחץ הוא צריך קודם כל לבצע זאת פעמים רבות כך שהדבר יהפוך למעין ,"מצב הפעלה" שהוא ידע לעבור אליו תוך זמן קצר.
לסיכום אזכיר כי הדבר החשוב ביותר העובד בטיפול הוא תהליך ההפנמה, בו המטופל מפנים דרך דמות המטפל עמדות רגשיות חדשות – לעיתים גמישות יותר. שיטת שעורי הבית הממוחשבים מאפשרת ל"קולי המופנם" ללות את המטופל.
איננו יודעים עדיין איך תראה פסיכותרפיה בשנים הקרובות לי נדמה שהטכנולוגיה יכולה להוסיף מאד לתהליך כמעצימה את המפגש הבין אישי ולא כמחליפה אותו.
פורסם לפני 9 חודשים, 2 שבועות בשעה 9:22.