טכניקות הרפיה

• הטיפול ההתנהגותי התחיל דרך לימוד טכניקות הרפיה ושמושם בתהליכי דסנסיטיזציה.
• עם התפתחותה של הגישה הקוגניטיבית נראה היה שלימוד שיטות הרפייה נהפך לפחות מרכזי
• הגדילה (?) לעשות פרופ' עדנה פואה שהציגה שיטות אלו כמעקבות את תהליך החשיפה
• בקליניקה אנו מציעים לחשוב על טכניקות של איזון פסיכופיזיולוגי המאפשרות למטופל את התהליכים הבאים:
  • מתוך ההבנה שתהליכים נפשים ותהליכים גופנים קשורים הדדית, ברור הוא שהרגעת הגוף תגדיל את הסיכוי להרגעת הנפש.
  • ובמקביל הרגעת הנפש עשויה להקטין סימפטומטולוגיה גופנית.
• ניתן לחשוב על טכניקות רגיעה בכלל, ועל עצימת עינים, נשימה וסריקת הגוף כשיטות מרכזיות ביכולת של אדם:
  • להכנס לנוכחות בהווה (ולא בעתיד או בעבר)
  • למנוע "חטיפת המוח" על יד סכמות לא מסתגלות
  • לבחור בין סוגי נוכחויות שלו (modes)
• ברמה הדינמית אנו מציעים לחשוב על הגורמים הבאים:
  •  יכולת ויסות עצמי כמטרה מרכזית בהתפתחות האדם.
  • ההורה אמור לשמש "אוביקט מתמיר"  (Bolas) שאמור לסייע למטופל ללמוד יכולות הרגעה עצמית
  • הצענו לחשוב על הקול, על האינטנציה ועל הפרוזודיה של המטפל ככלים מרכזים בהשפעה על המטופל – חיברנו זאת לתאוריה של Steven Porges