מוצג מודל טיפולי המבוסס על אינטגרציה של שיטות טיפוליות שונות. המודל מציע להבין את הפסיכופתולוגיות השונות כביטויים של חוסר יכולת לויסות רגשי. מטפל נדרש לשפר את הוויסות הרגשי תוך הקשבה לגורמים הבאים: (א) הבסיס הביולוגי, (ב) העמדה ההורית, (ג) התניות, (ד)כישורים והתנהגויות, (ה) מחשבות וסכמות.

המרכיב  הביולוגי מתייחס לאספקטים טמפרמנטאלים שונים ובעיקר קיום מערכת אוטונומית רגישה ופעילה יתר על המידה ,בעלת תגובות מוגברות לרמות נמוכות של לחץ מחד ויכולת נמוכה להחזיר את מערכת העצבים חזרה למצב הבסיסי של הגוף, מה שגורם לתגובות ללחץ להיות ממושכות יותר.

באמצעות מכשור הביופידבק מתאפשר, לדעתנו, לבדוק מרכיבים אלו: את מידת הריאקטיביות ויכולת הההסתגלות. חלק מהטיפול יעסוק לכן בשיפור יכולת ההסתגלות כפי שנמדד במכשור המשוב הביולוגי.

החשיבה הביולוגית, במודל זה, קשורה לחשיבה דינמית. השאלה, היא כיצד הגיבו ההורים לילד שהגיע לעולם עם מערכת עצבים רגישה ולא מווסתת. עד כמה שימשו ההורים כמיכל המאפשר הרגעה וטרנספורמציה, או שמא יצרו סביבה הורית לא מתקפת (על פי לינהאן). סביבה כזו נוטה להגיב באופן לא יציב, בלתי הולם וקיצוני לחוויות אישיות, ובעיקר לרגשות שליליים. התגובה ההורית השלילית הבלתי קשובה והבלתי יציבה יוצרת בקרב ילדיהם קושי להבחין בין רגשותיהם לאלה של אחרים, לשיים רגשות ולווסת עוררות, להיות סבלניים כלפי מצוקה, לבטוח בתגובות הרגשיות שלהם כפירושים תקפים לאירועים ולנבא התנהגויות שונות. לפיכך, התנהגותו תתאפיין בתנודות בין ניסיונות אינהיביציה כדי לקבל אישור מהסביבה לבין החצנה של הרגש בניסיון שיכירו בתחושותיו. תפקיד המטפל על פי מודל זה הוא מצד אחד ללמד טכניקות ויסות, אבל גם בעצם נוכחותו הטיפולית להוות מודל מכיל ומווסת.

המרכיב השני הוא של ההתניה. מוצע להבין חלק מהפרעות הויסות ובעיקר הפרעות החרדה הפרעות חרדה כתהליך שמחוזק על ידי התניות קלאסיות ואופרנטיות. תפקיד המטפל הוא לסייע בהתרתן של התניות אלו.

כישורים והתנהגויות הם המרכיב הבא: בהמשך למודלים עדכנים בתחום ההתנהגותי, ניתן להראות  כי חלק גדול מטיפול פסיכולוגי צריך להתמקד בהקניית כשורים או התנהגויות החסרות לפרט.

מחשבות: זהו האזור הקוגניטיבי בהמשגה זו. הנסיון המרכזי של מטפל צריך להיות כל הזמן להבין "מה עבר בראש" של המטופל בכל רגע נתון, איזה דיאלוג פנימי מסביר את תגובותיו הרגשיות. חלק זה מבוסס על הטיפול הקוגניטיבי הקלאסי.

העיסוק בסכמות: לוקח את המודל שלב נוסף: כאן מחפש המטפל את העמדה/הפוזיציה  הבסיסית של המטופל המסבירה את תגובותיו השונות: ההנחה היא שבתהליך ההתפתחות יצר לעצמו המטופל סכמות כלפי עצמו, כלפי האחר וכלפי העולם. סכמות אלו הם בעצם הבסיס לאישיות וגם להפרעותיה. גם כאן יש חזרה  לחשיבה פסיכואנליטית בנסיונו להבין כיצד חוויות ילדות יצרו סכמות שונות. עם זאת את תהליך שינוי הסכמה עצמו הנו מובנה ומבוסס על schema focused therapy