אנו עומדים לצאת למסע משותף.
עולה בדעתי לנצל את המצב טרום-פגישתנו כדי לחלק עימכם מחשבות על טיפול בכלל, טיפול קוגניטיבי התנהגותי וטיפול דינמי בפרט.
חשבו כעת על מצבנו. עוד לא נפגשנו. יתכן שיש מקום שאשלח לכם קצת חומר. וודאי יעזור לעמעם קצת את אי הודאות הקשורה לבחירתכם שאפרט קצת על תכני ההדרכה.
אלא שאנחנו, רוצים לנצל את העמימות המסויימת של המצב. להשתמש ברגעי "טרום הטיפול/הההדרכה" כרגעים מעניינים שדרכם נחווה משהו מהקונצפטים הדינמים בהם נרצה להשתמש.
טרום טיפול ואוגדן
שמעו מה אומר אוגדן – פסיכואנליטיקאי אמריקאי עכשוי על רגעי טרום-הפגישה הראשונה:
"..ישנה תמיד הרגשת מתח המתלווה לציפיה לראיון הראשון.
המטופל והאנליטיקאי כאחד עומדים להכנס לדרמה בין אישית שתסריטים רבים נכתבו לה (הדרמה הפנימית של המטופל והאנליטיקאי)
ועם זאת כדי שהעבודה תהיה מועילה יהיה עליהם לברוא דרמה שאיש מהם לא דמיין מעולם.
לצד תחושת ההתרגשות ישנו גם קורטוב של חרדה…"
האם נכון יהיה לחשוב גם על ההדרכה שלנו באורח דומה?
אוגדן בעצם אומר כי רגשות ההעברה וההעברה הנגדית מתחילים עוד לפני הטיפול. כאשר המטפל והמטופל מדמיינים לעצמם מי יהיה האדם מולם וכיצד יראה הקשר עימו. רגשות אלו מעוררים תקווה אך גם מתח.
נדמה לי שאנחנו ואולי גם אתם, המשתתפים, מנסים לדמיין איך יהיה לנו ביחד. אני סבור שעולם הציפיות, החששות והתקוות המתעוררים לפני תחילת פגישה, הוא עולם מרתק – המהווה דוגמא לחומרים עליהם נעבוד.
ניקח את דוגמת החששות. חשבו על עצמכם לפני תחילת טיפול עם מטופל חדש. מאוגדן אפשר להבין כי המטפל עומד בפני החשש שהמטופל לא ירצה להישאר בטיפול. והוא מוסיף, מהתבוננות של מטפל וותיק וכנראה מוצף במטופלים, החשש הגדול הוא שהמטופל לא ירצה לעזוב את הטיפול. ואילו המטופל תוהה כמה עליו לחשוף, כמה עליו לכסות והאם המטפל יוכל לעזור לו?
מבחינתי יש דמיון רב בין המטופל למודרכים ובין המטפל למדריך.
ובכן ודאי גם אתם – המודרכים – מרגישים מתח כלשהו לקראת תחילת הקורס. ובכן דעו לכם כי גם אני מרגיש מתח דומה. המתח איננו בהכרח שלילי. כפי שמרמז אוגדן יש כאן גם התרגשות לקראת דרמה שעוד לא נכתבה. הדרמה ודאי עוסקת בכמה קטבים: הקבוצה מול המורה, הקבוצה בינה לבין עצמה, אבל גם הקבוצה והמורה מול חומר חדש. מול העולם המרתק שאנו עומדים להכנס אליו.
מילות סיכום לדרך
אני רוצה לקוות כי מה שנכתב למעלה הוא דוגמה מעניינת לחשיבה דינמית. אבל אנחנו הרי רוצים לשלב חשיבה דינמית עם התנהגות סיביטיסטית. אז נצטט רגע מג'ודי בק:
"מטרה מרכזית עבור (המדריך) המטפל הקוגניטיבי, היא ליצור את (ההדרכה) התהליך הטיפולי כך, שיהיה מובן גם ל(מדריך וגם למודרך) מטפל וגם למטופל. כמו כן הוא צריך לשאוף לעשות את (הלימוד) הטיפול כך שיהיה הכי יעיל שניתן…רוב המטופלים (התלמידים) חשים יותר בנוח, כאשר הם יודעים למה לצפות (מהקורס) מהטיפול, כאשר הם מבינים בבירור את תחומי האחריות שלהם ושל (המדריך) המטפלים, וכשיש להם ציפייה ברורה לגבי איך (ההדרכה) הטיפול יתקדם, גם במהלך כל (מפגש) פגישה בפני עצמה, וגם לאורך סידרה של (הדרכות) פגישות טיפול."
שימו לב להתייחסות השונה של אוגדן ושל ג'ודי בק. שימו לב שאוגדן בונה על האזורים הפחות מוגדרים, הפחות נדונים – הסמויים יותר. בעוד שג'ודי בק מחפשת את הברור – את המובן – את מה שאינו משתמע לשני פנים.
אז במגמה לשלב את שני הדברים נכתב הדף הראשון באוריינטאציה יותר דינמית וכעת נכתוב כמה מילים יותר פרקטיות לסיכום:
אנו אכן יוצאים למסע. כמו בטיפולי סיביטי יש לנו אג'נדה ומטרה להגיע אליה. כמו בטיפולים דינמים אנו נבוא "ללא זכרון ללא תשוקה" (ביון) וננסה ללמוד אתכם. אני מקווה שיהיה זה מסע מרתק, ומזמין אתכם לקחת בו חלק פעיל, כך שיוכל להפוך למסע משותף.
ארנון