הרצאה זו היוותה חלק מסדרת השתלמויות שאנו עורכים בקליניקה

פרופ' ווכטל הוא פרופ' מן המניין בתוכנית הדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית-City College בניו יורק וכן חבר סגל בתוכנית הפוסט דוקטורט בפסיכותרפיה ופסיכואנליזה באוניברסיטת ניו-יורק. הוא אחד ממובילי הדרך של האינטגרציה בפסיכותרפיה.

ספרו Relational Theory and the Practice of Psychotherapy  מהווה חיבור בין גישות התנהגותיות לבין עמדה התייחסותית.

RUSS HARRIS שואל בספרו ACT IS SIMPLE

מדוע כל כך קשה להיות מאושר?

מדוע החיים כל כך קשים?

מדוע בני אדם סובלים כל כך?

ומה אנו יכולים לעשות בצורה ריאליסטית לגבי זה?

אלברט אליס שואל איך אתה מאיית את המילה LIFE ואליס עונה: H.A.S.S.L.E. כלומר HASSLE "טרדה",

בודהא טוען  "LIFE IS SUFFERING"

ואימרה אנונימית אחת אומרת SHIT HAPPENS.

באים אנשי ה- ACT  ואומרים שיש כאן ללא ספק כמה שאלות קיומיות רציניות ומורכבות, וטוענים שיש להם כמה תשובות שיכולות לעזור לנו לעשות שנוי מהותי בחיים שלנו!!!

ACT היא אחד הזרמים בגישה ההתנהגותית קוגניטיבית CBT.

הליבה של הגישה היא התנהגותית,

והיא שייכת לדור השלישי או לגל החדש של ה- CBT.

ACT מטפל במגוון בעיות בספקטרום של הפרעות חרדה: הפרעות חרדה כללית, חרדה חברתית, פוביה ספיצפית, הפרעות פניקה, ובעיות התנהגותיות אחרות.

טיפול ACT מבוסס על כמה קונצפטים מרכזיים

פרדוקס השליטה :       שליטה ברגשות          שליטה במחשבות

קבלה :          אתה לא החרדה שלך          ניתוק קוגנטיבי

מודעות ממוקדת הווה:  מיינפולנס או קשיבות בעברית.

מחויבות :לגבי ערכים ומטרות

נתחיל בקבלה ושליטה (חלק זה לקוח מהרצאה של ד"ר דני לוי)

מה אנחנו לומדים מהגן ואפילו מגיל צעיר יותר?

מלמדים אותנו שאם יש בעיה, אנחנו צריכים לחשוב, לתכנן פעולה, ולפתור את הבעייה.

רוב הזמן זה באמת עובד.

אבל מה שלא מלמדים אותנו, הורים, מחנכים שיש אזור אחד, והוא קריטי,

זה האזור במקום בו מתחיל העור שלנו- לכוון פנימה:

כלומר אין לנו שליטה אמיתית על רגשות מחשבות .

כשאני בפאניקה אני לא באמת יכול להשתלט על רגש

זה לא באמת אפשרי.

כשכואבת לי הבטן אני לא יכול להגיד לבטן שלי- "תפסיקי לכאוב".

כי הרבה יותר קל לנו להפעיל שליטה על טריטוריה חיצונית

ואין לנו באמת שליטה על טריטוריה פנימית.

כשכואב משהו נרצה להפסיק את הכאב.

אבל הנסיון לייצר ולהפעיל שליטה הופך אז לבעיה הכי גדולה שלנו

וכך גם הפתרון .

ויש 3 טכניקות שליטה שכולנו משתמשים בהם:

המנעות

בריחה

הרגעה

אבל כל מה שלמדנו לעשות  רק מחמיר את המצב:

יש לי מחשבות קשות- אני מנסה להפסיק אותן- אבל הן רק גדלות,

יש לי חרדה, אני מנסה להפסיק אותה- והיא מתעצמת

אז מה נעשה ?

אנחנו מדברים עם המטופלים שלנו על החשיבות של הקבלה

זו היכולת לקבל את הדבר ולתת לו להיות- ולא להשתמש באופן אינסטינקטיבי בשליטה

כלומר, במקום להפעיל ולייצר שליטה- צריך להפסיק לייצר שליטה- וזה הפתרון.

זה שונה מאוד מתפיסת העולם המערבית שאומרת: אתה לחוץ – קח כדור הרגעה ותפסיק את זה.

האקט מדבר על הבלוף שיש במחשבות, שאנחנו מתייחסים למחשבות מאוד ברצינות.

מחשבה זה רק מחשבה, היא אינה פאר היצירה.

מחשבות הן לפעמים זרם של דואר זבל

אני לא צריכים להתייחס למחשבות שמייצרות לי את הבעייה-

כלומר למחשבות שקשורות לפתולוגיה שממנה אני סובל.

אלה המחשבות שמייצרות לי חרדה, דכאון, פניקה וכו'

אקט אומר שאם לא מנהלים עם מחשבות דיאלוג- הן נכחדות לאט לאט.

אם יש לי התקף חרדה- אני מאפשר לו להיות, מקבל אותו עד שהוא נכחד.

כי כל פעולה של שליטה רק מרגיעה נקודתית

אבל אחר כך המציאות שולחת אלי מייד גל חרדה נוסף.

כי המוח אומר לנו: אם אתה מתעסק עם זה כל כך הרבה- סימן שזה מסוכן

זה כמו באובססיה: למרות שאני לא חולה- אני ארחץ ידיים כל הזמן.

המוח מבין שיש כאן משהו מסוכן.

בטיפול עושים הרבה פסיכו -אדיוקשן מסבירים, ומתרגלים את המנגנונים הללו.

המרכיב הדומיננטי השני באקט הוא מיינדפולנס או קשיבות

במיינדפולנס אנו מדברים על הקשר עם ההווה המיידי.

זו מודעות או ערנות ממוקדת הווה,עם הרגע הנוכחי.

זה הפלירט הכי אמין שיש שלנו עם המציאות.

"הבית האמיתי שלנו בחיים הוא הרגע הנוכחי" –אמר חאן ב- 1992.

דוגמה

אדם חטף בעבר התקף פניקה בזמן נסיעה באוטובוס.

שבוע אחר כך הוא נוסע שוב באוטובוס. האוטובוס עצר בדיוק באותה תחנה שבה קבל את ההתקף . אנשים מתחילים להדחס פנימה. הוא זוכר שבדיוק באותה נקודת זמן כשאנשים נכנסו פנימה בפעם שעברה הוא קבל  את ההתקף. הוא מרגיש שגל של פחד מציף אותו, והלב שלו מתחיל לדהור. המחשבות מתחילות לרוץ והחרדה גוברת. הוא מתחיל להיות משוכנע כי הוא הולך לחטוף התקף פניקה נוסף, ושהפעם זה יגמר הרבה יותר רע, ואולי הוא גם עלול למות!!!

ו- guess what? לא קרה כלום!

שום התקף פניקה לא התרחש.

זה הרגע הגדול שמחבר אותנו לרגע הנוכחי בהווה.

אקט אומר שהפחד מפעיל שני דברים שמנתקים אותנו מהרגע בנוכחי בהווה:

הדבר הראשון הם זכרונות של העבר, מהפעם שעברה שבה היתה לנו מצוקה והתקף פניקה.

הדבר השני הם מחשבות קטסטרופליות לגבי העתיד, שבו אנחנו מדמיין מצב מסוים שאיתו לא נוכל להתמודד.

כשזה קורה אנחנו לא שמים לב שברגע זה ממש, הפחד הוא לא יותר מאסוציאציה. והפחדים שלנו אינם אלא עתיד או עבר מדומיין- אזעקת שוא של האמיגדלה שלנו.

כאשר פחד הוא לא יותר מאסוציאציה- אנחנו לא בסכנה.

כי אסוציאציה זה לא מציאות, ושהחיים הם תמיד כאן ועכשיו:

אין שום דבר שאנו יכולים לחוות באופן ישיר ובלתי אמצעי מלבד הרגע הנוכחי.

כל דבר אחר הוא לא יותר מאשר יצירה קונצפטואלית של המוח: תמונה, אסוציאציה, מחשבה, זכרון.

אבל ככל שהיצירה הקונצפטואלית הזו תהיה מרתקת, משכנעת, מפוארת –

היא איננה ההווה מיידי. אינה העובדות של הרגע הנוכחי.

המרכיב השלישי הוא הפרדה קוגניטיבית

בפתיחה לפרק 3 בספר של הייס, מצוטט אמו פיליפס:

"חשבתי שהמוח הוא האיבר הנפלא ביותר בגוף שלי. אחר כך נוכחתי לדעת מי אמר לי זה".

כאשר המחשבות החרדיות שלנו מתמזגות עם המציאות אנחנו לא מסוגלים לעשות את האבחנה שהמחשבה שלנו איננה המציאות,

אבל אנחנו מגיבים אליה כאילו היא הייתה המציאות בכבודה ובעצמה.

כאשר אנחנו לא עושים הפרדה קוגניטיבית המחשבות תופסות נפח עצום בתגובתיות שלנו.

הייז אומר ביחס למחשבות, שאנחנו מתנהגים מעט כמו דגים שלא יודעים בכלל שהם שוחים בתוך מים.

גם אנחנו שוחים בתוך נהר- אבל זה נהר של מחשבות- אבל אנחנו כמעט ולא שמים לב לכך.

וכאשר אנו לא שמים לב לכך- המחשבות הללו מנהלים את ההתנהגות שלנו.

ולכן חיוני לזהות שהמחשבות שלנו שהם נפרדות מהארועים שהן מתייחסות אליהם.

אנשי האקט טוענים שהבעיה של הסבל האנושי ככל שהדבר נוגע למחשבות, אינה בעובדה שיש לנו מחשבות לא נכונות, אלא

 שאנו מקדישים יותר מדי זמן למחשבות הללו, או מתבוננים דרכן יותר מדי.

הרעיון המרכזי הבא הוא ה Commitment (מחויבות) לערכים ומטרות.

ערכים

אקט מדגישה את הערכים של מטופלים כדי לחזק את המחויבות שלהם,

לעזור להם לפעול בדרכים שיהיו יותר עקביות עם הערכים הללו,

ולפתח את היכולת לחבר בין פעולה לערכים מובילים.

להרבה מטופלים יש מושג לגבי החיים שהם היו רוצים לחיות או לאמץ –

אבל מצד שני הם תקועים בחיים,  שהם לא רוצים ולא בוחרים בהם.

בטיפול, מטופלים מתבקשים לבחור תחומים של ערכים בעלי עדיפות עבורם,

ולקבוע תוכנית פעולה לשינוי התנהגותי,

להתחייב לבצע פעולות שקשורות לאותם ערכים.

ולבסוף לעשות הכללה לדפוסי פעולה רחבים יותר, או

לתחומים שבהם יש המנעות או חוסר גמישות פסיכולוגית.

המטרה היא לתרגם ערכים מופשטים כמו בריאות או מטרה רוחנית כלשהי

לפעולות קונקרטיות שמבטאים ומייצגים את הערכים הללו.

מטרות

אקט מלמד אותנו לעבוד על ההבחנה חשובה בין מטרות וערכים.

לפעמים אנחנו יכולים לעשות דברים בשירות של מטרה שלמעשה מזיזה אותנו הרחק מכיוון מוערך.

אקט מדבר על בעיה כאשר יש התמקדות במטרות מצד אחד, ואיבוד הקשר עם הערכים שמאחוריהם מצד שני. במצב כזה אנשים רבים חווים אובדן של כיוון בחיים גם אחרי השגת מטרה חשובה.

אם המטרה –ולא הערך- היא הדבר היחיד שמניע את ההתקדמות שלנו, ברגע שאנחנו משיגים את המטרה ההתקדמות נעצרת.

אקט אומר שכאשר אנו מודעים לערכים שדוחפים אותנו לעבר מטרה,

זה יכול לתת לנו תחושה של התקדמות מתמשכת, ובהירות, לגבי מה שיבוא אחרי זה.

והנה הרצאתו של דן כהן בוידיאו