דיכאון הינו אחד מהבעיות הנפוצות ביותר בהן נתקלים העוסקים בבריאות הנפש. ישנו ניסיון לטפל בדיכאון במגוון רב של גישות, תוך תגיש על פסיכותרפיות קצרות טווח: גישות קצרות טווח אשר נחקרו באופן מקיף במחקרי תוצאות כוללות בין השאר טיפול התנהגותי, פסיכותרפיה אינטרפרסונלית, טיפול פסיכודינמי קצר, וטיפול קוגנטיבי. מבין כל הגישות הקוגנטיביות-התנהגותיות לטיפול בדיכאון, טיפול קוגניטיבי קיבל את תשומת הלב המחקרית הרבה ביותר.
למרות ההתקדמות העצומה בטיפול פסיכותרפויטי בדיכאון, הטיפול התרופתי הינו הטיפול הסטנדרטי אליו משווים את יתר הטיפולים. מחקרים מסוימים מראים כי טיפול קוג'-התנהג' הינו יעיל לפחות באותה מידה כמו הטיפול באנטידיפרסנטים טריצייקלים בסובלים מדיכאון חד קוטבי. מחקרים נוספים ממשיכים לתמוך בממצאים הנ"ל ומראים כי טיפול קוג' הינו יעיל יותר מאשר לא לטפל כלל, מאשר טיפול התנהגותי ומאשר טיפול תרופתי. יעילותו של הטיפול הקוגניטיבי בטיפול בדיכאון הינה מדהימה במיוחד לאור המחקרים שנעשו בעבר שהראו שפסיכותרפיה מסורתית הינה יעילה רק במעט לעומת כדורי פלסבו בהפחתת הסימפטומים הדיכאוניים.
מודל קוגנטיבי לדיכאון
המודל הקוג' מניח כי קוגניציה, התנהגות וביוכימיה הינם הרכיבים העיקריים בהפרעות דיכאון. לא רואים בהם כתיאוריות מתחרות לדיכאון אלא כרמות שונות של ניתוח. לכל גישה טיפולית יש את הפוקוס שלה.
הפסיכיאטר מטפל ברמה הביוכימית, המטפל הקוגניטיבי מטפל ברמות הקוגניטיבית, האפקטיבית, וההתנהגותית. הניסיון שלנו מציע שכאשר משנים את התנאים הדיכאוניים, משנים בו-זמנית את מאפייני הדיכאון הקשורים במצב רוח, התנהגות ואף את הביוכימיה. המכניזים המדוייק של השינוי עדיין שנוי במחלוקת.
מאמר קצר זה יתמקד בהפרעות הקוגניטיביות הקיימות בדיכאון. מחקרים קוגניטיבים מדגישים את חשיבות עיבוד המידע בדיכאון. בהתאם לתיאוריות אלה, קוגניציות בעלות הטייה שלילית מהוות את תהליכי הליבה בדיכאון. תהליכים אלה משתקפים ב"שלשה הקוגניטיבית של דיכאון": למטופלים מדוכאים יש בד"כ ראייה שלילית של עצמם, של סביבתם, ושל העתיד. הם רואים את עצמם כחסרי ערך, חסרי יכולת, לא נאהבים, ופגומים. הם גם רואים את סביבתם כמאיימת, מציבה מכשולים בלתי עבירים, וכמכילה רצף מתמשך של כשלונות ואובדנים. יתר על כן, הם רואים את עתידם כחסר תקווה, הם מאמינים שכל מאמציהם יהיו בלתי מספקים כל מנת לשנות את מהלך חייהם הבלתי מספק. ראייה שלילית זו של העתיד, מובילה פעמים רבות למחשבות אובדניות, וניסיונות ממשיים.
מטופלים הסובלים מדיכאון מעוותים באופן עקבי את הפרשנויות שהם נותנים לאירועים, כך שהן ישמרו את ראייתם השלילית כלפי עצמם, הסביבה והעתיד. עיוותים אלה מייצגים סטיות מהתהליכים ההגיוניים של החשיבה המשמשת בד"כ את בני האדם. למשל, אישה מדוכאת אשר בעלה חזר מאוחר מהעבודה יום אחד, עשויה להסיק שיש לו רומן עם אישה אחרת, למרות שאין כל ראיות אחרות אשר תומכות במסקנה זו. דוגמא זו מראה את ה"ייחוס השרירותי" – המטופלת הגיעה למסקנה בלתי מוצדקת בהתאם לראיות הזמינות. עיוותים נוספים כוללים חשיבה של הכל או לא כלום, הכללת יתר, הפשטה סלקטיבית והעצמה.
גורם פרה-דיספוזיציוני חשוב עבור מטופלים רבים הסובלים מדיכאון הינו נוכחותן של סכמות מוקדמות.