אחד האתגרים המרכזים עליהם אנו שוקדים בקליניקה הוא אתגר האינטגרציה. לאחרונה גם הרצינו על כך בכנס האיגוד הישאלי לפסיכותרפיה. החומר שמובא כאן נכתב יחד עם יוסי שוורץ פסיכולוג קליני בצוות הקליניקה.

4 גישות עיקריות לאינטגרציה בפסיכותרפיה

• טכניקה אקלקטית – בחירת הטיפול המתאים ביותר למטופל מסוים, עם בעיה מסוימת; התאמת השיטה למטופל.
• אינטגרציה תיאורטית – פסיכודינמיקה מעגלית, וואכטל.
• גישת הגורמים המשותפים – מציאת המכנה המשותף המוביל לשינוי/ריפוי/התקדמות (מחקו את המיותר) במגוון של גישות טיפוליות.
• גישת ההטמעה האינטגרטיבית – התבססות על גישה טיפולית ספציפית ושילוב או הכנסה לתוכה של אלמנטים מגישה/גישות אחרות לפסיכותרפיה.
• אינטגרציה בין CBT לבין טיפול בראיה פסיכואנליטית-דינמית: אחת האינטגרציות המורכבות. ועם זאת, חלה התקרבות בין שני ה"קטבים" בתנועה דו-כיוונית. מהכיוון הדינמי: הגישות מבוססות החוויה של הטיפול הדינמי הקצר (דבנלו, מקקלו, אוסימו); אולי אפילו המעבר מפסיכולוגיה של אחד לפסיכולוגיה של שניים. מהכיוון הקוג-הת: "הגל השלישי" ב- CBT (סכמה תרפיה, UP ,ACT , מיינדפולנס).

גישתנו אנו

אנו סבורים כי ניתן להיות גם מטפל CBT וגם מטפל דינמי.

כבר בסוף המאה שעברה כותב פסיכואנליטקאי ניו יורקי ( Frank 1990 ) כיצד שילב טיפולי הרפיה בטיפול דינמי. הוא מספר בכנות כיצד הטיפול הדינמי לא הלך ואז עבר לטיפול סימפטומטי באמצעות הרפיית שרירים ואז חזר לטיפול הדינמי. אצלנו טוביה פרי מציע במאמר בשיחות טיפול עוקב: ראשית טיפול CBT ואחר כך טיפול דינמי 
אני לעומת זאת מציע טיפול בו זמני אך עם שתי עמדות ברורות ולא מדוללות. אני מציע טיפול שבו יש קטעים מובנים – אפילו לפי פרוטוקול מסויים – וקטעים פתוחים. קטע מובנה היכול להיות מבוסס למשל על תרגול חשיפה ולאחריו יכולה לבוא שיחה של המטפל והמטופל המסתכלים ביחד על החוויה שהיתה לשניהם בעת תירגול ה CBT. דומני ש Wachtel עשוי להציע משהו דומה. 

למשל בשלב כלשהו בטיפול, נניח אחרי שתיקה קלה שאפשרה למטופל לעלות דאגות שונות יזמין המטפל לתרגול טכניקה כלשהי נאמר נשימות איטיות. ולאחר תרגול הטכניקה ישוחחו על החוויה של להיות בעינים עצומות ועל התחושות האפשריות כמו התמסרות לקולו של המטפל או לחילופין הבושה בהיות נצפה בעת תרגיל הנשימה. 
מדובר אם כן בפורמאט בו יש שלוב של טכניקות ושיחה על תגובות המטופל בזמן ביצוע הטכניקה.