פגישה שניה
המטפל יתחיל את הפגישה עם סקירה של המודל הטיפולי שהוצג בפגישה הראשונה. כאן יועלו כל הסתייגויות או דאגות ביחס לטיפול ויש לתת להן מקום, והראציונל יחוזק בהקשר של חוסר הצלחתו של המטופל עם האסטרטגיות הרגשיות שפיתח עד כה. יעלו לדיון מפורט הטפסים של שעורי הבית, וכל קשיים ותלונות בהקשר אליהם.לאחר סקירה של ה WRAD המטפל יעבור על הטפסים למילוי של מודל שלושת המרכיבים , ובאם יועלו כאן שאלות,ידון בהן. תשומת לב מיוחדת תינתן להבנתו של המטופל את המודל וליכולתו לזהות את המרכיבים השונים. ואז, יסקור המטפל את תרגיל מצב הרוח בהתמקדות על זיהוי רגשות שנחוו, וקביעת רמת המודעות של המטופל ויכולתו לייצר רגשות.
מטפל: מה היו תגובותיך לדיסק משרה מצב רוח ? נתחיל עם השיר הראשון.
אוסקר: בשיר זה אני זוכר שהרגשתי כעס.
מטפל: האם אתה מודע לאילו מחשבות היו לך באותו הזמן? איך ידעת שאתה כועס?
אוסקר: איני בטוח. זו מן תחושה של הקלה במובן מסוים. קצת כמו שכועסים ואז צועקים. כמו תחושה שאני מוציא החוצה חלק מן הכעס דרך המוסיקה. כאילו היא עושה זאת עבורי.
מטפל: מחשבות כלשהן?
אוסקר: לא שאני מודע להן.
מטפל: לאנשים רבים יש קושי בזיהוי דברים מסוג זה. אך המטרה של זה ושל תרגילים נוספים בעתיד היא להפוך אותך מודע יותר לרגשותיך ויותר אינטרוספקטיבי (מסוגל להתבוננות פנימית על עצמך ורגשותיך)
המטפל אז יציג הערכה קוגניטיבית מחודשת. "הערכות" (APPRAISALAS) יוצגו כאספקטים חשובים של חוויות הרגש , שצצות באופן אוטומטי- "טעויות מחשבה" או "מלכודות מחשבה" יוגדרו כהערכות המשויכות לסיטואציות באופן אוטומטי על חשבון פרשנויות אלטרנטיביות אחרות. כאשר אותן הערכות מגבילות את הגמישות של הפרשנות שלנו הן תורמות למעגל של הרגש השלילי.עם רקע זה, ידריך המטפל את המטופל תוך שימוש בדוגמאות מחוויותיו האישיות של המטופל. עבור אוסקר, תחושות פיזיות פורשו כסימנים של בעיה ומחלה קשה שעלולה להוביל למוות.
כאן נשתמש בתרגיל תוך טיפולי להמחשת הקונספט של גמישות קוגניטיבית. המטפל יראה למטופל תמונה מעורפלת, דו משמעית .המטופל יביט בה למשך שלושים שניות ויאמר את הפרשנות הראשונה שעולה לראש, אח"כ יתבקש להוסיף עוד שתיים שלוש אלטרנטיבות נוספות לפרשנות. בנוסף יישאל, מה תרם לפרשנות הראשונה האוטומטית? (זכרונות בשל סיטואציות דומות? פרטים מסוימים בתמונה?) התרגיל מיועד להדגים ולהמחיש את הדרך שבה אותה הסיטואציה ניתנת לפרשנות בכמה דרכים, במידה וכל האינפורציה נלקחת בחשבון.
הערכת יתר של סבירות (PROBABILITY OVERESTIMATION)-הנטיה להניח כי קיימת סבירות גבוהה להופעתו של אירוע שלילי וכן הנטיה לקטסטרופיזציה (CATASTROPHIZING)- האמונה כי השלכותיו של אירוע מסוים יהיו בלתי ניתנות להתמודדות, שתי אלה יוצגו כטעויות קוגניטיביות נפוצות המאפיינות את כל קשת ההפרעות הרגשיות. תחילה, ינחה המטפל לזהות טעויות אלה בהקשר לחוויותיו האישיות של המטופל. להלן נראה כיצד דן המטפל בטעויות אלה עם אוסקר, בביסוס על הדוגמא שהוזכרה לעיל;
מטפל: כשאתה יושב כאן, מהי הסבירות בעיניך, שהשאריות שנשפכו היו חומצה?
אוסקר: אולי אחת למליון- מאד קטנה.
מטפל: אחת למליון?
אוסקר: לא, יש מליון צלחות, סביר יותר להניח שהסבירות היא אפסית, קטנה באופן זניח ממש.
מטפל: כאשר היית מול הסיטואציה, רגשית, מה היו הסיכויים שחשת שזה עלול לקרות?
אוסקר: זה לא עולה בראשי. משהו כמו מספר או משהו בסגנון?
מטפל: ובכן, זו לא הדרך הטיפוסית שבה אנו חושבים על הדברים , אך עם זאת אם נשחזר זאת כעת ב"מוח הריגשי" מה אתה חושב שהערכת כסבירות שזה יקרה באותו הרגע?
אוסקר: אולי 25%
מטפל: אז אתה מסוגל לראות את הפעולה ההדדית של השניים; "שארית שנותרה היא חומצה ולכן אני עומד למות" גם החשיבה על הגרוע מכל- אני עומד למות ,וגם הערכת יתר של סבירות- זוהי חומצה. מה שברצוננו לעשות זה ראשית,לזהות בברור מהן המחשבות האוטומטיות שלך, ושנית, למצוא להן מחשבות חלופיות. כפי שאתה יודע, קיימות אמיתות רבות לאותה סיטואציה אחת ראציונאלית הממוקמת בחלקו הקידמי של הראש והאחרת אמוציונלית שמיקומה בחלקו האחורי. אחת המטרות שלנו היא להחליש את החלק הבלתי ראציונלי. לחזק את הראציונלי ולמצוא פרספקטיבות חלופיות במקום זאת האוטומטית.
בהמשך יוצגו אסטרטגיות כלליות כיצד להתייחס לטעויות הקוגניטיביות. כולל זיהוי מלכודות חשיבתיות ויצירת מקבץ הערכות אלטרנטיביות, עם טכניקות יותר ספציפיות של "הערכות מחדש" אשר יוצגו בפגישה הבאה. בשבוע הקרוב יתבקש המטופל לערוך רישום על ההערכות האוטומטיות שלו ע"י זיהוי טריגרים ריגשיים, וההערכות העוקבות להם,האם הן מייצגות קטסטרופיזציה או הערכת יתר של סבירות? כל זאת בנוסף לרישום היומי שעליו להמשיך לערוך עם הWRAD.