בהמשך לשעור הקודם הנה הדרך המוצעת לניסוח הסוגיה המרכזית
הסוגיה המרכזית
הסוגיה המרכזית נבחרת בשיטה מיוחדת המסייעת "למצוא מפתח אל לבה של הבעיה הבסיסית".
לסוגיה המרכזית 3 מרכיבים: תמיכה, זמן, רגש ויחס המטופל לעצמו (דימוי עצמי).
המטפל בוחר מרכיבים מסיפור חייו של המטופל ומאגד אותם לכדי הגד אחד אמפאטי.
המכיל את מימד הזמן, המושג העמוק של העצמי והרגש האינטנסיבי. בד בבד מסביר המטפל את תחושת חוסר האונים וחוסר התקווה המתמשכות של המטופל בכל הקשור לציפיותיו לשלוות נפשו ולמימוש עצמו בעתיד.
הסוגייה המרכזית היא איננה פרוש אלא הבהרה של משהו ע"י ניסוחו במילים, משהו שהמטופל ידע תמיד, אבל לרוב כמו מבעד לערפל טורדני.
ההיגד נאמר למטופל עם תום ההערכה, בשעת הטיפול הראשונה.
דוגמא לסוגיה מרכזית הנוגעת להערכה העצמית (שפלר תשנ"ד ע' 14)
"אתה אדם מוכשר ובעל יכולת ואתה נחשב לכזה בעיני האנשים החשובים לך. ובכל זאת מה שמטריד אותך והטריד אותך תמיד הוא ההרגשה שלך שאתה זייפן או מתחזה שייחשף בקרוב"
החלק הראשון: פונה אל התכונות והיכולת של האדם להתמודד עם הדימוי הרע של העצמי.
החלק השני: מצביע על כך, שהמטפל יודע כיצד אדם זה הרגיש ומרגיש תמיד למרות מאמציו להתגבר על כך.
החלק השלישי: מתאר את ההרגשה של האדם כלפי עצמו.
הסוגייה המרכזית מביאה אל זירת הטפול את הילד הקטן וחסר האונים, מהתקופה שבה התבסס הדימוי העצמי השלילי שלו, וכן את המבוגר המתפקד היודע הרבה יותר אך אינו יכול שלא להמשיך ולהרגיש כפי שהרגיש הילד.