לשיר זה כמו…. לשיר ביחד זה כמו להסתנכרן
בקליניקה שלי אנו מועסקים לא מעט בשאלת ההסתנכרנות של מטפל ומטופל: זה מעסיק אותי בטיפולים שלי אבל בעיקר כאשר אני מכניס מטפלים חדשים לעבוד עימי בקליניקה, אני יושב עימם לעיתים באינטיקים ומתכווץ בכיסא כאשר אני מרגיש שתגובתם למטופל לא היתה מסונכרנת. לעומת זאת ליבי גואה על גדותיו כשאני מרגיש שהמטופל והמטפל מסונכרנים
טוב, הגיע הזמן להגדיר מה זה הסינכרון אחריו אני נוהה. זה קשור בשאלה מה מאפשר למטפלים להיות קשובים ומדוייקים בהתייחסותם למטופל. מהו סוד ה"טיימינג" הנכון בתגובה. מתי להנהן, ומתי לשאול, מתי להגיב ומתי לשתוק? (ראו גם https://mifgash.info/?p=1531)
סנכרון
המילה סינכרון מגיעה לאו דווקא מיונג ועיסוקו בסינכרוניות אלא דווקא מעולם יחסי הורה ילד. כנראה שחלק מתהליכי גדילה נכונה קוראים כאשר האם מגיבה בקצב ובזמן הנכון לילד. קימות עבודות המראות כי זה "ריקוד" חשוב וכאשר תגובותיה של האם אינם קשורות למקצב של הילד הוא חווה קושי ותסכול.
בביופידבק תחום בו אני שוחה לא מעט, יש מצב מיוחד של נוכחות שקטה בה קצב הלב של אדם מסונכרן עם הנשימה שלו (ליתר דיוק מתקיימים שנויים הרמונים בקצב הלב המסונכרנים עם הנשימה)
בשנים האחרונות אני שוחה בבקרים, ופוגש בברכה אדם שגדל אף הוא בשבר ותיקון ואחרי שחיה טובה אנחנו שרים במקלחת. אני שואב הנאה רבה משירה-ביחד זו. ראשית אנו שרים את שירי "קולות": כ"שהנשמה מאירה"…"תודה על כל מה שלי נתת…" "העולם כולו גשר צר מאוד…." ועוד. נראה לי ששירים אלו לכשעצמם יש להם אימפקט מיוחד בשל התוכן, בשל האל.. בשל הנשמה… בשל האמונה.
בקבוצת השבר והתיקון שלי היו הרבה רגעי שירה המשותפת שלנו. היו מקרים שהיינו פותחים את הקבוצה בשתיקה מדיטטיבית, והיו זמנים בהם התחלנו בשירה משותפת. רגעי המדיטציה איפשרו לכל אדם – כך דומני – להסתנכרן עם עצמו הן ברמת המחשבות והן ברמה הפיזיולוגית. רגעי השירה לעומת זאת איפשרו חוויה אחרת: חווית הסתנכרנות של עם האחר, עם הקבוצה. שהרי מה היא שירה בציבור – זהו התהליך בו אנשים מסתנכרנים להוציא מנגינה ומילים באורח משותף בו כל אחד קשוב לזולתו. האם יתכן שזה מה שקורה בתפילה בבית הכנסת? האם מעבר לסיבות ההלכתיות יש סיבות פסיכולוגיות לתפילה בציבור? לשירה בציבור?
אני מבקש אם כן, אתכם עמיתי, שאולי גם אתם חוויתם כמותי את ההסתנכרנות הזו הקורית בשעת שירה בכלל, ושירה אמונית בפרט. האם תוכלו לסייע לי במחשבותי? להרחיבן, למקדן? לחבר אותי למה שכבר נכתב ומה שעוד רוצה להכתב?