מפגשים שש ושבע
המטרה: בדיקת העשייה במהלך השבוע ומתן שיעורי בית.
ג'ולי עשתה היטב בתיאטרון. גם הלכה לבד לסרט. כאן הייתה יותר חרדה. הדאגה הייתה סביב הצורך להקים אנשים בשורה על מנת שתוכל לעזוב את האולם. המטפל עזר לה לזהות איזו דאגה גרמה לה לחשוב על עזיבת האולם. מה היא חשבה שיקרה אם לא תוכל לעזוב? ג'ולי ראתה שהיא פוחדת מאיבוד שליטה ויצירת "סצינה" אליה התבקשה להוסיף מיומנויות חשיבה המבוססות על הוכחות ודהקטסטרוביזציה. מכאן הייתה מוכנה לעבור לסיטואציה הבאה בהירארכיה שלה: להישאר שעתיים בבית, לבד ובשעת בין-ערביים. היא זיהתה מה מפחיד אותה ואת התנאים הטובים ביותר לתרגול.
את החשיפה לתחושות מופנמות היא עשתה רק חצי מן הימים שבין המפגשים הטיפוליים. המטפל השתמש בטכניקת "החץ היורד" על מנת לחקור את הסיבות בגללן ג'ולי לא תרגלה יום-יום.
ג'ולי: ניסיתי היפרונטילציה כשאני לבד. לא כל כך הצלחתי כי הייתי מפוחדת מדי והפסקתי מיד עם הופעת ההרגשות המוזרות.
מטפל: מה חשבת שיקרה אם התחושות ילכו ויחמירו?
ג'ולי: חשבתי שהתחושות יתעצמו, יתעצמו ויתעצמו עד שיציפו אותי. ואני לא רוצה לחוות את הרגשות הפאניקה.
מטפל: ואם תהיי מוצפת, מה יקרה לך?
ג'ולי: אז ארגיש נורא.
מטפל: ואם תרגישי נורא?
ג'ולי: בעצם, כלום. פשוט ארגיש נורא.
מטפל: המלה "נורא" גוררת הרבה מובנים. בואי נראה אם אנו יכולים להצמיד את המחשבות החרדתיות שלך שגורמות להרגשות הנוראיות.
ג'ולי: אני פשוט לא יכולה לסבול את ההרגשה.
מטפל: מה אומר לך שאת לא יכולה לסבול זאת? איך את יודעת שאינך יכולה לסבול זאת?
השיחה נמשכה כשהמטרה הייתה שהתרגול החוזר של היפרונטילציה ילמד את ג'ולי שהיא יכולה לסבול תחושות וחרדה. למרות זאת ג'ולי המשיכה להיזהר ולפחד שהתרגילים יגרמו לה לסגת למצב בו הייתה מספר שבועות קודם לכן, כלומר: היא הייתה מוטרדת שההוראות ישאירו אותה תקועה במצב ותסמיניו. יותר מכך, היא נמנעה מלתרגל חשיפה של תחושות מופנמות בסופו של יום, זמן בו היא יותר נוטה להרגיש "לא אמיתית", או ביום בו תוכנן אירוע חברתי חשוב. שוב, דפוסי הימנעות אלה יוחסו לפחדים שמא התחושות יהיו בעוצמות כאלה שסופן יהיה באסון מנטלי חברתי:
מטפל: מתי תרגלת במכוון סיבובים והיפרונטילציה?
ג'ולי: בדרך כלל בבקרים. יום אחד השארתי את זה לסוף היום, ואז הסתבר לי שזה היה רעיון רע. הרגשתי נורא.
מטפל: בואי נחשוב על זה קצת יותר. מה עשה את זה נורא כאשר תרגלת בסופו של היום?
ג'ולי: כבר הרגשתי די "לא אמיתית" – אני בדרך כלל מרגישה כך בשעה זו של היום. כך שהייתי הרבה יותר חרדה באשר לסימפטומים.
מטפל: היותך יותר חרדה מתקשר עם כך שחשבת שהסימפטומים מזיקים יותר. האם זה מה שקרה ביום שתרגלת חשיפה כשאת כבר מרגישה "לא אמיתית"?
ג'ולי: כן, הרגשתי כך כי כבר הרגשתי "לא אמיתית", הייתי על הקצה, ואת זה שאני יכולה לדחוף את עצמי מעבר לקצה אם אנסה להעצים את תחושות ה"לא אמיתית".
מטפל: למה את מתכוונת ב"לחוף את עצמי מעבר לקצה"?
ג'ולי: שאגרום לסימפטומים כל כך אינטנסיביים שבאמת אאבד' את זה – שאשתגע.
מטפל: הנה אחת מההנחות: להרגיש "אי מציאותיות" באופן אינטנסיבי פירושו להתקרב לשיגעון. בואי נבדוק את ההוכחה. האם מחויב שרגשות אינטנסיביים של "אי-מציאותיות" פירושו שאת מתקרבת לשיגעון?
במפגשים המטפל המשיך לאמן את המטופלת בחשיפה לתחושות מופנמות. ג'ולי הייתה צריכה לתרגל בהייה בנקודה אחת וסיבובים. שיעורי הבית: ניטור עצמי, חשיפה in vivo לאחד הנושאים בהירארכיה האגורפובית שלה, לפחות 3 פעמים ותרגול יומי של חשיפת תחושות מופנמות.