הפרעת דחק פוסט טראומטית הינה הפרעת חרדה המתפתחת לאחר חשיפה לאירוע טראומטי אשר יש בו איום לפציעה או מוות לעצמי או לאחרים. הסימפטומים האופייניים להפרעת זו מחולקים לשש קטגוריות:
- אירוע לחץ – עצם החוויה של אירוע עם פוטנציאל טראומטי המערב רגשות קשים של פחד, איום או חוסר אונים.
- חודרנות של מחשבות וזיכרונות – פלאשבקים וחוויה מחדש של האירוע, סיוטי לילה, מצוקה אל מול רמזים פנימיים וחיצוניים המזכירים את הטראומה ועוררות פסיכופיזיולוגית בתגובה לרמזים כאלו.
- קהות רגשית והימנעות – נסיגה חברתית ותחושת ניכור מן הסביבה ומאחרים קרובים, הימנעות ממקומו ופעילויות המזכירות את הטראומה, מאמץ להימנע ממחשבות, רגשות, תחושות וזיכרונות של הטראומה, "חורים" בזיכרון ביחס לאירוע הטראומטי, קושי להתבונן בעתיד.
- עוררות יתר – קשיי שינה, עצבנות והתפרצויות כעס, קשיי ריכוז, דריכות יתר ותגובת בהלה מוגברת.
- משך – סימפטומים נמשכים אלו נמשכים מעל חודש.
- פגיעה תפקודית ו/או רגשית משמעותית.
לפני תחילת הטיפול ישנו שלב של הערכה שנועד לאבחן את סוג ההפרעה ולהעריך את חומרתה.