על הפסיכולוגיה של הרוע האנושי (בעקבות פשעי השנאה האחרונים)

כותב: ארנון רולניק

בעקבות פשעי השנאה האחרונים כותב דוד גרוסמן:

"התינוק הזה, עלי דוואבּשה, לא מרפה ממני. לא מרפה גם התמונה: יד אדם שפותחת חלון בשעת לילה, ומשליכה בקבוק תבערה לתוך חדר שבו ישנים הורים וילדיהם. המחשבות והתמונות האלה מפלחות את הלב. מי האיש או האנשים שמסוגלים לעשות זאת? … ומה הם היו צריכים למחוק בתוכם כדי שיהיו מסוגלים לרצות למחות כך משפחה שלמה?"

מתוך אותו זעזוע שמביע גרוסמן, אני מתגייס לחפש האם מדע הפסיכולוגיה יודע לענות על השאלה מה היו צריכים למחוק בתוכם רשעים אלו.

מדע הרוע

הפסיכולוג סיימון ברון כהן (Baron Cohen) בספרו "מדע הרוע – על אמפטיה ומקורות האכזריות" (The science of evil: on empathy and the origins of cruelty) שיצא לאור לפני כ 4 שנים נותן תשובה ברורה: מה שנמחק בתוכם של אנשים אלו היא היכולת לראות את האחר.

סימון בארון כהן, פסיכולוג בריטי, מספר על כך ששמע בגיל שבע לראשונה מאביו על השואה ועל אכזריותם של הנאצים לא יכל היה להמנע מלחשוב על כך ושלאחר מכן בבי הספר לרפואה למד על נסיונות אכזרים של רופאים נאצים. והוא מספר שמאז אינו מפסיק לשאול את עצמו מה עומד מאחורי הרוע האנושי.

בארון כהן מסביר כי התשובה השגורה אלו הם אנשים רעים אינה מספקת אותו. כמו גרוסמן הוא שואל מה צריך לקרות בנפש של אדם כזה כדי שיעשה מעשים נוראיים.

התשובה של בארון כהן היא שאנשים אלו הופכים את האחר מסוביקט לאוביקט. התהליך קשור לכשל ביכולת האמפטית של אנשים. ברון כהן רואה באי היכולת לאמפטיה נטיה אישיותית, מולדת עם בסיס מוחי ידוע –הוא גם מציע שהדבר מאפיין יותר את המוח הגברי.

ואם נחזור שוב לשאלתו של גרוסמן רוצחי המשפחה הפלסטינאית כמו גם אותו אדם שדקר אנשים במצעד הגאווה – מנוולים אלו מאופיינים בכך שנמחקה בתוכם היכולת לאמפטיה, היכולת לראות את הזולת ולהרגיש את כאבו.

התאוריה של ברון כהן מעניינת אלא שאינה מספקת לדעתי. הפוקוס על נטיה לאמפטיה מתעלם מההשפעות הסביבתיות היכולות לגרום להתנהגות אכזרית.

תפקיד הסביבה החברתית

השפעות של הסביבה נבדקו במחקר של פיליפ זימברדו שהקים סטינג של כלא באוניברסיטת סטנפורד וחילק את הנבדקים לאסירים ולסוהרים.

"הסוהרים" הולבשו במדים וה"אסירים" נכפתו כשעיניהם מכוסות. לאסירים לא קראו בשם, אלא במספר.

נמצא שהקבוצות נכנסו לתפקיד והסוהרים שהיו כזכור אנשים מן השורה החלו להתנהג באופן אגרסיבי ביותר. על פי זימברדו אם כן, אין זה נכון כי קיימים אנשים טובים או רעים, להערכתו השפעת הסביבה והקונטקסט החברתי הם המביאים אנשים טובים לבצע מעשים אכזרים.

השפעת הסמכות

"בשם איזה תורה בשם איזה אלוהים הולך בן אדם ורוצח?" שואל הרב בני לאו בעצרת אחרי מצעד הגאווה. ואכן לעיתים קרובות האכזריות מרימה ראש כאילו בשם סמכות כלשהי.

אחד הניסויים הראשונים שחקרו את ההשפעה הסביבתית על התנהגות אכזרית בוצע על יד החוקר סטנלי מילגרם. שביקש להראות כי גם אנשים מהשורה הופכים לאכזריים אם יש סמכות שאומרת להם כי כך צריך לנהוג. מילגרם הסביר לנבדקים בניסוי שהם חוקרים תהליכי למידה ושעליהם לתת שוק חשמלי כל פעם שהאדם שמולם טועה במטלה קוגניטיבית כלשהי. וכל פעם שטעה להגדיל את עוצמת הזרם. ממול היו שחקנים שהציגו כאילו קיבלו שוק וביקשו להפסיק את הניסוי.

השאלה המחקרית היתה עד מתי ימשיכו הנבדקים להכאיב לזולת על ידי העלאת השוק החשמלי.

הממצא המדאיג היה שכשני שליש מן הנבדקים העלו את עוצמת השוק על לרמה המקסימלית למרות ביטויי הכאב והבקשות להפסיק את הניסוי מצד השחקן.

בנסיון להבין מה גורם להתנהגות צייתנית אכזרית נמצא כי נוכחות פיזית של החוקר תורמת מאוד. וכן עצם קיום הניסוי באוניברסיטה העלה את הציות. ניתן להבין כי לסמכות (הרבנית? או הפוליטית) יש השפעה רבה על קיום התנהגות אכזרית.

על הפנאטיות, על הצורך בסימני שאלה ובזכות הספק

נחזור לשאלתו של גרוסמן: מה נמחק אצלם?

אני מציע את ההשערה הבאה: מה שנמחק אצלם זה הספק. אני חושש שמדובר באנשים בטוחים מידי, נחרצים מידי במילה אחת – פאנאטים.

איני יודע דבר על זהותם של רוצחי המשפחה הפלסטינית, לעומת זאת לגבי אותו ישי שליסל, הדוקר במצעד הגאווה, נכתב כי חבר "מעריך שישי עשה את מה שעשה בידיעה גמורה ומתוך אידיאל גמור שהוא מרגיש כמו פנחס בן אלעזר, הוא לא מרגיש שהוא צריך לקבל אישור ממישהו לדברים שהוא עשה.‏ הוא הולך לכלא בראש מורם ללא שום פחד. כזה הוא"

דומני כי הדברים מתאימים למחקרים חשובים שנערכו במאה הקודמת על "אישיות סמכותנית" (אוטוריטטיבית).

סדרת מחקרים של אדורנו וחבריו בדקו מי נוטה להחזיק בדעות קדומות מדובר באדם בעל דעות נוקשות, צייתן, נכנע לסמכות בצורה עיוורת, מגנה כל אדם הסוטה מנורמות שמרניות, מתייחס בחוסר סבלנות כלפי חולשה (אצל הזולת ואפילו אצלו), כחלק ממחקרים אלו פותח שאלון אישיותי הנקרא : סולם F (בלעז F scale). האות F מסמלת את המילה "פאשיזם" שמרכיבו העיקרי הוא קבלת סמכות. סולם זה מודד תשעה מרכיבי אישיות מרכזיים המציינים סמכותניות ונטייה לפאשיזם. בין הפריטים נמצא שמרנות, קבלה עיוורת של סמכות, רגשות של עוינות, וגינוי התנהגות מינית "לא נכונה".

אז בסיום אני מבקש להזהיר בפני העדר הספק, בפני ודאות היתר, בפני הנחרצות והפנאטיות. אולי נחתום מאמר זה שעסק בנסיון הפסיכולוגי למפות את הרשע בשירו של ברכט המזהיר בעיני בפני הנחרצות הפנאטית.

ידענו היטב:
גם שנאה לשפלות
מעוותת את תווי הפנים.
גם הזעם נגד אי-צדק
מצריד את הקול. אך! אנחנו,
שרצינו להכין את הקרקע לידידות,
לא ידענו להיות ידידותיים בעצמנו.

(ברכט)