אוריינטאציות שונות – מהפכה דומה?
מבוא להרצאה של של יוסי טמיר ושל ארנון רולניק שניתנה בשנת 2009 בכנס האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, ננסה לבדוק האם יתכן והתחום שיוצג כאן במהלך היום הנו חלק ממהפכה, או אולי בצניעות, זהו יותר שנוי חשיבתי שמאפיין את כל עולם הפסיכותרפיה. ננסה לבדוק האם העיסוק בצדדים החזקים של אדם, ההדגשה של רגעי האושר, השמחה והתרוממות הרוח – הם תופעה המאפיינת שנוי פרדיגמטי הקורה בתחומי הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מחד, ואסכולת פסיכולוגית העצמי מאידך.
אולי גם כאן יש לגייס את הצניעות ולומר כי בעוד שקוהוט החל מפתח את פסיכולוגית העצמי בראשית שנות השבעים, הפסיכולוגיה החיובית הנה צעירה הרבה יותר ובעצם קיימת לא הרבה יותר מעשור. יתרה מזו, המרכיב הטיפולי שלה או הפסיכותרפיה החיובית, מצוי רק בחיתוליו. מאידך ניתן לציין כי כל מרכיב של הפסיכולוגיה החיובית הנו מגובה מחקר, כפי שגם נראה ביום זה.
בחלק הראשון של ההרצאה אצביע על הדרך שבה צמחה הפסיכותרפיה החיובית. אסקור את מסעותי עם סליגמן, או במילים אחרות, כיצד עברתי עם מרטין סליגמן מתיאוריות למידה שונות אצל חולדות, למחקרים על חוסר אונים נלמד אצל בעלי חיים, לתיאוריות על דיכאון וייחוסים אצל אנשים ועד לעיסוק באופטימיות ובאושר.
בהמשך יתאר יוסי טמיר, מנקודת המבט הפסיכואנליטית, את השינויים המהפכניים שהובילה פסיכולוגית העצמי הקוהוטיאנית בהרחבת הבנת התהליך ההתפתחותי של האדם, ובישום הבנה זו בעמדה ובגישה הטיפולית. השינוי יודגם דרך תיאור שתי האנליזות של מר Z. כביטוי למהפכה שעבר קוהוט עצמו.
לאחר שהצבענו שנינו על אותו כיוון של "חיוביות", אופטימיות וחדווה, נתפנה לבדוק עד כמה הגישות השונות משתלבות, נציג תמות מרכזיות בתחום ונבדוק האחד עם רעהו עד כמה קיים הד לתמות אלו בשדות התיאורטיים מהם אנו מגיעים. אני אתאר קצת את הדיאלוג שלי עם הדומה והשונה בין הגישה הדינמית לגישה הקוגניטיבית התנהגותית.
ההשערה שלי היא כי רובנו – קהל המטפלים, מתפעל יותר מהגישות הדינמיות יותר כי הגישות ההתנהגותיות נראות פשוטות מידי ולא אמיתיות. כפי שאמרה לי לאחרונה מטופלת שלי : "הסכנה היא שכשמדברים על היש שלי אני ארגיש שזה פסאודו- שזה לא אמיתי. כשמדברים על האין שלי – אני יודעת שזה אמיתי."
אם מרטין סליגמן היה כאן לידינו היינו רואים כאן "התפרצות שלו": האמונה שכאשר אדם מדבר על אושר יש כאן משהו לא אמיתי, או באופן רחב יותר שכל מוטיבציה אנושית חיובית הנה בעצם מזויפת והיא בסיס החטאים של הפסיכולוגיה.
כשאנו חוזרים רגע לקושי של המטפלים עם החיוביות הזו, שחלקה כפי שסליגמן אומר, וכפי שאני מרמז עליה – נובעת מעיוות של המטפלים, אני רוצה להודות כי גם לי יש קושי עם השם פסיכותרפיה חיובית. האם אני באמת מאמין כי אפשר להיות רק בצד החיובי? האם אפשר בכלל לחוות את החיובי בלי קשר למגע עם הכאב, עם החרדה ועם הדיכאון? אולי השם הלא מוצלח " פסיכותרפיה גם חיובית" מהווה אלתור ראשון, משום שהוא מכיל את האפשרות לעוד מצבי נפש ולעוד אינטראקציות אפשריות עם המטפל. כלומר, המטפל יכול להוות הד גם לנוכחויות שונות של המטופל.
מי שמייצגת עבורי הבנה מעמיקה יותר בעניין זה – מי שיכולה לראות את תמונת הנפש בצבעים שאינם רק שחור ולבן ולא רק במונו כרום היא קיי ג'מיסון. קיי היא פסיכולוגית קלינית היודעת היטב לדבר גם את הדיכאון וגם את המאניה. וכותבת באופן חי – ועם זאת מבוסס מחקר, על חדוות החיים. באנגלית השם שבחרה הוא Exuberance שמורכב מהמלה uberance שמשמעותו פריון, שפע שעולה על גדותיו. כדי להמחיש זאת היא מצטטת את השיר "אביב" של משורר בשם תומפסון:
"משלל פרחים העומדים במלוא פריחתם,
מקום בו העין הנלהבת
נחפזת משמחה לשמחה
אז פורחים צמחי החיים
שופעי פראות על פני האדמה המוריקה
רבים ומגוונים מכוח המנייה של חוקרים ומלומדים".
שם י נוסף באנגלית הרלוונטי לתחום דיוננו הוא Enthusiasm שמקורו במילים En Theos – האל שבפנים. וזו אולי הסיבה שאנו כ"כ מתעניינים גם בכאב וגם בהתלהבות:
"העיין הדומעת מאפשרת לאנושיות לחבר אותנו
האור בעינים הוא האלוהות שמחברת אותנו" (זה לא ג'מיסון – זה האנטוזיאזם שלי).
וכך אומרת ג'מיסון בספר זה:
"פסיכולוגים, מסיבות של צורך קליני או גחמה אישית, בחרו לנתח ולקטלג את הרגשות המורבידים: דיכאון, כעס, חרדה, ולהתעלם מהרגשות החיוניים והחיוביים יותר. אני ועמיתי נטינו אל אלו המצויים בחשיכה יותר מאשר אל אלו שבאור. נתנו לעצב ביטוי נרחב, אך לתאוות החיים ביטוי מועט מאוד. אבל האנרגיות המדבקות של התרוממות הרוח, הן שמכריזות על הטוב שבחיים, ושמפיצות את הנפלא שבהם…
חדוות החיים הינה רגש שופע, מלא חיים, תוסס. היא קינטית וחסרת מעצורים, משמחת ובלתי ניתנת לדיכוי. היא אינה אושר אם כי היא גובלת בו . ביסודו של דבר זהו מצב של חוסר מנוחה, מעין גאות. בהחלט אין זו תחושה שקטה של שביעות רצון: התרוממות הרוח מזנקת, מבעבעת ומציפה…