קשיבות (Mindfulness) מוגדרת כתשומת לב לרגע נתון בהווה, באופן לא שיפוטי ובכוונה מלאה (Kabat-Zinn, 1994), כך שהיא מובילה לויסות עצמי של הקשב והתרכזות בהווה (Bishop et al., 2004). נקודת מבט זו מאופיינת כפרספקטיבה מזרחית (Weick & Putnam, 2006) ומקורה בבודהיזם (Kabat-Zinn, 1994). מחשבות, רגשות ותחושות גופניות, נחשבות לאובייקטים אשר אדם אמור להתבונן עליהם, אך לא להתעמק בהם. לדוגמא, אדם רק צריך לזהות כי הוא חש רגש מסוים, כגון כעס, מבלי לנתח ולהתעמק במהותו. הסיבה הראשית לכך היא שההתעמקות עלולה להסית את הקשב מההווה, ולגזול משאבים שיכלו להיות מוקדשים למודעות לרגע הנתון. כמו כן, ההתעמקות מערבת לעיתים קרובות שיפוט, למשל במקרה בו אדם מגדיר חוויה כ"טובה" או "רעה" בגלל האופן בו היא גורמת לו לחשוב או להרגיש. כלומר, קשיבות מדגישה מודעות אובייקטיבית ולא משוחדת, שמטרתה היא להפחית את התגובות השגרתיות ולעודד תגובות מלאות מחשבה (Kabat-Zinn, 1990).
מקורות:
Bishop, S. R., Lau, M., Shapiro, S., Carlson, L., Anderson, N. D., Carmody, J., et al. (2004). Mindfulness: A proposed operational definition. Clinical Psychology: Science and Practice, 11, 230–241.
Kabat-Zinn, J. (1990). Full catastrophe living: Using the wisdom of your body and mind to face stress, pain and illness. New York: Delacorte.
Kabat-Zinn, J. (1994). Wherever you go, there you are: Mindfulness meditation in everyday life. New York: Hyperion.
Weick, K. E. & Putnam, T. (2006). Organizing for mindfulness: Eastern wisdom and western knowledge. Journal of Management Inquiry, 15, 275–287.
החלק הכתוב נלקח מתוך הצעת מחקר שנכתבה ע"י יערה שני.
ההרצאה ניתנה ע"י דן כהן, M.S.W, במסגרת סדרת הרצאות בשם "ישירות לרגש" בהנחייתו של ד"ר ארנון רולניק.
שלום,
אשמח לקבל מכם מאמרים הנוגעים לטיפול קוגניטיבי התנהגותי וכן לטיפול באמצעות קבלה ומחוייבות
תודה רבה
אסתר