פסיכולוגיה של קעקוע

אור גז | 28.11.2016

בשניים או שלושה העשורים האחרונים הקעקוע עבר מטמורפוזה ועשה את דרכו מסטיגמה וטאבו ועד להפיכתו לסוג מסוים של accessory אופנתי במרכז המיינסטרים המערבי. קעקועים אותרו בתקופות מוקדמות מאד עד כ-6000 שנים לפני הספירה (!) אך נעדרו מהחברה האירופאית במשך למעלה מאלף שנים (לפי סקירתם של Bhargava, Singh & Kumari, 2016). רובנו עוד זוכרים את הימים שבהם היה *מישהו* אחד ויחיד שהכרנו שהעז וקבע על עצמו קעקוע; ואולם, בשנים האחרונות קעקועים הפכו להיות עניין טרנדי, כמעט חלק מהדרישות להיחשב in, כשהרבה מאתנו מוצאים שאיור קטן או סמל כלשהו, מקבץ של אותיות או מילים ראוי לו שיקשט את גופנו וילך אתנו בדרכנו מעתה והלאה.

קעקוע וסטריאוטיפים מחשבתיים

לעיתים קרובות באופן אינטואיטיבי, ולעיתים אפילו לא לגמרי מודע, אנחנו נוטים לקשר קעקועים לתכונות כמו חוסר יציבות, אימפולסיביות, הרפתקנות. ממצא זה אכן אושש במספר מחקרים המובאים בסקירתו של Bhargava ועמיתיו, אשר מצאו קשר בין עבריינות ונטילת סיכונים לבין קעקועים. ישנן אף הפרעות פסיכיאטריות מסוימות שנקשרו לנטייה להיות מקועקע, כמו הפרעת אישיות אנטי סוציאלית והפרעת אישיות גבולית, כמו גם שימוש בסמים ואלכוהול. עם זאת, כיום כבר ברור, כי אומנות קעקוע הגוף איננה עוד מוגבלת לשבטים קדומים או לקבוצות הנמצאות או מגדירות את עצמן בשולי החברה המערבית (כך עולה ממחקרו של Swami, 2012 אודות הבדלים בינאישיים בין אנשים מקועקעים לאנשים בלתי-מקועקעים).

מפתיע לגלות כי נשים וגברים מתקעקעים באופן שווה, כאשר נראה כי נשים מחפשות יותר ביטוי אישי דרך הקעקוע. בשנים האחרונות ישנה אף מגמה של נשים הבוחרות למקם את הקעקוע שלהן באזורים בלתי שגרתיים כמו הבטן התחתונה, החזה והמותניים. למיקום וגם לכמות הקעקועים ישנה משמעות, אך חשוב לציין שעצם הבחירה להתקעקע – יהיה הסימן המקועקע אשר יהיה – הינה בעלת משמעות.

הסיבה לקעקוע

ובכל זאת, בדיוק כשם שהתנהגויות שונות עשויות לנבוע מכל מיני סיבות, גם הסיבה לַקִעקוע יכולה להיות מגוונת: תשומת לב, ביטוי עצמי, חופש אומנותי, מרד, הצגה ויזואלית של נרטיב אישי, תזכורות למסורות דתיות/תרבויות, מוטיבציה/העדפה מינית, התמכרות, הזדהות עם קבוצה מסוימת… ההחלטה עשויה להיות מעוגנת היטב בשורשי התרבות (התרבות הוויקינגית, המאורית וכיוצא באלה) או לבטא התרסה כנגד המיינסטרים התרבותי (כפי שנתפס בתרבות המערבית במשך שנים רבות). נזכיר שעד לפני שנים אחדות עוד איימו שייקברו אותנו מחוץ לבית הקברות היהודי ביחד עם הקעקוע שלנו, או יחתכו אותו החוצה לפני הקבורה השם ירחם (שמועות שאינן נכונות בעליל ונועדו בעיקר להפחיד אותנו היהודים לבל נתפתה בקעקועי הגוף)…

הקעקועים בחברה המודרנית נועדו לשרת מטרה אסתטית, ובכל מקרה מקורו ומטרתו הנצחית של הקעקוע הייתה ונשארה לסמן, לומר משהו, מסבירים Bhargava ועמיתיו.

חלקנו נקעקע על עצמנו מוטו שאנחנו מאמינים בו, או קעקוע המסמל עבורנו קשר עם אדם קרוב בהווה או בעבר. רקדנית תתפאר בזוג נעלי בלט או בדמות מרקדת וגולש הגלים ישרטט את קווי הגלים על רגלו… בתרבות שבה אנחנו רגילים לקבל מידע זמין ומהיר, קעקוע עשוי להוות לוגו, או חלון הצצה למה שהיינו רוצים שידעו עלינו במבט.

מסר מעבר לקעקוע

מחשבה נוספת נפנה כעת לאופי הקעקוע, ולא רק לתוכנו. לעיתים קעקועים נעשים כך שהם ברורים ואף שבלוניים במידה שאינם דורשים הבהרה או הסבר, ואילו קעקועים אחרים מעוצבים כך שיעוררו את סקרנותו של המתבונן. מעבר לפן האסתטי-אופנתי, לקעקוע יש כאמור אלמנט תקשורתי. האדם הנושא אותו לרוב חשב והפך בו רבות עד שהגיע לתוצאה הנגלית לעינינו, ואם פעם נהגנו לחשוב שעצם נוכחותו של הקעקוע מבשרת מסר מאד מסוים (שלילי לרוב), היום עלינו לאמץ התבוננות זהירה יותר במסר המתוקשר. מאחר שעצם הקעקוע כבר איננו טאבו, מותר לנו להתפנות ולבדוק מה מסמל הקעקוע, מדוע נבחר דווקא הוא, מדוע מוקם באותו אזור בגוף ומהן המשמעויות שהוא נושא עמו עבור בעליו.

כמטפלים, אנו מתאמנים בהתבוננות בביטויי העצמי השונים של האחר בסקרנות פתוחה, ומן הטעם הזה, התעניינות בקעקוע של אדם משמעה התעניינות בפנימיותו, מחשבותיו ועולמו. אנחנו עשויים ללמוד לא מעט על בחורה מכוכב אחד קטן המקועקע על קרסולה – בין אם מתוך משמעותו של הכוכב או מתוך עצם ההחלטה שלה לקבוע אותו שם לתמיד.

Bhargava, S., Singh, R., & Kumari, K. (2016). Significance of Tattoo Marks in Forensic Psychology: A Review. International Journal of Current Advanced Research, 5(4), 857-859.

Swami, V. (2012). Written on the body? Individual differences between British adults who do and do not obtain a first tattoo. Scandinavian journal of psychology, 53(5), 407-412.