מפגש שלישי
המטרה: פיתוח מיומנויות נשימה והמשך ההבניה מחדש של דפוסי חשיבה. הדגש במפגש זה הוא על "דהקטסטרופליות" שפירושה להתעמת עם הגרוע מכל על מנת להיווכח שזה לא כל-כך קטסטרופלי. לחשוב על דרכי-התמודדות עם אירועים שליליים במקום לחשוב על כמה האירועים רעים. עיקרון מפתיע ב"דהקטסטרופליות" הוא שאפשר לעמוד באירועים השליליים למרות שאינם נוחים. הכרה ב"זמניות" של הלא-נעים תורמת לתחושת יכולת ההתמודדות. מה שקריטי וחשוב הוא שלמרות שההעדפה היא שהאירועים לא יקרו, אפשר להתמודד איתם כשהם מופיעים ואם צריך, לשאת את אי-הנעימות שהם גורמים.
מפגש רביעי
המטרה: המשך והתחלת החשיפה לנושא הראשון שהמטופלת הציגה. על המטופל להשתמש במיומנויות הנשימה שלמד ותרגל באווירה נינוחה והפעם, בתנאים שיש בהם הפרעות ולחץ. יש לעודד את המטופל להשתמש במיומנויות הנשימה בכל עת בה הוא נפגש עם פחד, מצבים מעוררי חרדה וחרדה. (אחדים מן המטופלים משתמשים במיומנויות הנשימה כמגן ביטחון. הם מאמינים שאם הם לא ינשמו נכון הם לוקחים סיכון). התרגילים אמורים להיות כלי עזר כאשר מתעוררת חרדה ולכן, כאשר דברים קורים – תחילה נושמים ולכך מוסיפים מיומנויות קוגניטיביות שעוזרות לעמוד מול החרדה במקום לברוח ממנה.
במפגש, המטפל פותח במתן משוב מתקן לקושי בהבניה מחדש של מחשבות ( כמו: עם מטופלים שמתקשים להתנסח קונקרטית ואומרים שהם הכי פוחדים מההתקף – איתם צריך לפרק ולהגדיר מה בדיוק בהתקף מפחיד אותם או מטופלים המסתמכים על המחשבה "יהיה בסדר" – איתם יש לערוך רשימה של הוכחות ו/או דרכי התמודדות).
חשיפה לסיטואציה האגורפובית הראשונה בהירארכיה שהמטופל בנה:
1) אם מתאים – דנים בפעמים שחשיפה in vivo נכשלה. (תשובות טיפוסיות: ניסיונות אקראיים ו/או קצרים; יותר מדי מרווחים והפסקות; ניהול לא מקצועי; שימור אמונות הנוגעות באפשרות להתרחשות אסון). המטפל מלמד כיצד אפשר לגשת לסיטואציות האגורפוביות באופן אחר כך שהמטופל יוכל להרוויח מן החשיפה.
מטרת החשיפה אינה הפחתה מיידית בפחד ובחרדה; המוקד הוא בלמידת משהו חדש כתוצאה מן החשיפה. היכולת לשאת חרדה היא יכולת נחוצה בהתמודדות עם חשיפה. לכן, מבררים עם המטופל מהם הדברים מהם הוא הכי פוחד בעימות עם מצבי חרדה ומה התנאים שהכי עוזרים לו ללמוד שמה שבגללו דואגים – אף פעם/לעיתים רחוקות מאד, קורה. אם מטופל חושש שהחרדה תתגבר במהלך התרגיל, הרי שלימוד מתקן יכלול הדגשת היכולת לשאת חרדה קיימת.
כאמור, אצל ג'ולי הנושא הראשון היה: לנהוג לבד מהעבודה הביתה. הדבר שהכי מפחיד אותה בסיטואציה זו הוא התקף פאניקה שיגרום לה לאבד אחיזה במציאות ולכן תאבד אחיזה בהגה וברכב ותמות בתאונה. לכך הוסיפה שנהיגה בשעת בין-ערביים מגבירה את האפשרות שדברים אלה יקרו. לכן, המטפל בחר שג'ולי תנהג בשעת בין-ערביים.
חשוב לתאר ולשרטט את משימת החשיפה באופן מפורט. התוויה מדוייקת מורידה את אי-הודאות לגבי ביצוע נכון של התרגיל. ללא התוויה מדוייקת מטופל עלול להרגיש ש"נכשל" בביצוע. חשוב שהתרגיל לא יסתיים טרם זמן בגלל חרדה, כי אז תרגול בחשיפה יעצים את ההימנעות מחרדה.
לג'ולי ניתנו ההוראות הבאות: במקרה של פאניקה השתמשי במיומנויות הנשימה והחשיבה שרכשת מתוך ידיעה ברורה שמיומנויות אלה לא מעלימות חרדה אלא עוזרות בהתמודדות איתה.
המטופל מתבקש לשמור על לו"ז בו הוא מתרגל חשיפה לפחות שלוש פעמים בשבוע. גם כאשר יש "יום רע", מזג אויר בעייתי או עומס בעבודה. אי-שמירה על לו"ז קפדני עלול לגרור דחיינות.
שיעורי-בית: 3 פעמים בשבוע נהיגה לבד מהעבודה הביתה, (שימוש בניטור עצמי, נשימות והבנייה מחשבתית במקרה של הצפה בחרדה ופאניקה) כאשר לפחות פעם אחת ללא ליווי של בעלה.