מאמר זה כולל חלק מההקדמה של הספר שכתבה ד"ר אפרת גינות לגבי הנוירופסיכולוגיה שעומדת בבסיס הלא מודע. בספר זה מנסה ד"ר גינות לשלב את המחקר ממדעי העצב (מדעי המוח) עם חקר הפסיכותרפיה במטרה לחקור את מהותו של הלא מודע.
איתגור הלא מודע – שאלות ללא תשובות פשוטות
חקר הנוירופסיכולוגיה של תהליכי הלא מודע מכוונת למסגר מחדש רעיונות קיימים לגבי מהותו של הלא מודע. מאמצים אלו כבר היום, למרות שהינם מאוד ראשוניים, עשויים להכיל תובנות חשובות לגבי תפקודים פסיכולוגים וחסרונותיהם. הספר נוצר מ30 שנים של חיפוש אחר תשובות לגבי הרפטטיביות והעקשנות של קשיים נפשיים ואיך יכול להיות שהמיינד שלנו על כל סגולותיו, המודעות השלטת שהוא מכיל בתוכו, לא מצליח להוביל לכך שנצליח להפטר מההתנהגויות שאנו יודעים שמזיקות לנו. הפרשנות שקיימת התנגדות עזה אינה מניחה את הדעת ולא מסבירה את הקושי הכה עז להשתנות. כפי שיתואר בפרקי הספר, מערכות לא מודעות הן מאוד עמידות בפני שינוי אך לא מפאת נסיבות הגנתיות או הצמדות רצונית לייצוגי עצמי ישנים, אלא מכיוון שההתנגדות הזו הינה מובנית בתוך ה"מכונה" הזו שנקראת מיינד\מוח. עושה רושם שהסברים לגבי התנהגות אנושית שאינם כוללים התייחסות לתכונות המובנות בתוך מאפיינינו הגופניים, תהליכי מיינד\מוח, לוקים בחסר. יש כמובן הסברים ופרשנויות פסיכודינמיות המבוססות על טיפול פסיכותרפויטי, אשר מתייחסות לקשיים בהשגת התנהגויות אדפטיביות. הסברים אלו אשר כוללים התייחסות להעברה והעברה נגדית לדוגמה, בהחלט מועילים לחלק מהמטופלים, אך בעבור אחרים הקושי בהשגת המטרות הטיפוליות עודנו קיים ובמקרה הזה השאלות לגבי האפשרויות, האיכות והטווח של שינוי תרפויטי נראה כשזור בתהליכים סמויים ובמבנים פנימיים שנראה כאילו הינם בעלי ישות משל עצמם.
עם הזמן הבנתי ששינויים ארוכי טווח במצב רוח, תפיסה, רגשות והתנהגות של אנשים נובעים ממאפייני המיינד\מוח הייחודיים שלהם. מה שמחזק טענה זו היא ההופעה של התנהגות או רגש ישן, גם לאחר שהוא לכאורה עבר שינוי, במצבי חוסר ויסות. חקר של ספרות נוירופיזיולוגית מצביע על כך שהתשובה לדילמות הללו נמצאת בדרך שבה המיינד\מוח עובד. מערכת זו בנויה כדי לשמש אותנו בצורה הכי חסכונית ויעילה מבחינת אנרגיה (DAMASIO 2010) ולכן באופן אוטומטי מתבטאת ופועלת בצורה שהיא מכירה (Koziol 2014). ככל שהרחבתי במחקר גיליתי שלמידה והבנה של הדרך בה הכוחות הלא מודעים עובדים משפרת את היכולת שלנו להבין ולהתייחס לקשיים הרגשיים וההתנהגותיים של המטופלים שלנו ולאלו שלנו.
ללא ספק אף התקדמות והתפתחות מדעית אחרת לא פתחה פתח להבנה של מה מייצר ומשמר קשיים רגשיים וחזרתיות הרסנית כמו זו של החקר הנוירופסיכולוגי לגבי תהליכים לא מודעים. למרות הדגש על מדעי העצב, ספר זה אינו מתייחס למדעי העצב כשלעצמם, הוא בעיקר מכוון לשימוש בנוירופסיכולוגיה ככלי לחקר כמה מהשאלות היותר מטרידות: חלקן קשורות לכוח של המערכות הלא מודעות לשחזר ולהפעיל דפוסים מבוססים, אחרות קשורות לתהליכים טיפוליים שמגבירים בצורה מיומנת תהליכים מתמשכים.
הספר שואף להרחיב את הפריזמה התאורטית והקלינית דרכה אנו מבינים את הלא מודע, את הבסיס הנוירופסיכולוגי שלו, את השפעתו הנרחבת ואת השלכותיו על הפרקטיקה הקלינית. מתוך מחקר מגוון המשלב חומרים תרפויטיים, תאוריות אפקט (רגש), מחקרים במדעי העצב הקוגניטיביים, וממצאים נוירופיזיולוגיים אחרים, הספר מציג תמונה מורחבת של תהליכים לא מודעים, כזו שמשרטטת את הלא מודע כמביע את כלל דפוסי החשיבה, הרגשות וההתנהגות, דפוסים כה מובנים וכה משולבים זה בזה עד כדי כך שניתן לראותם כמאפייני האישיות שלנו. באופן ספציפי מטרתו היא לבחון את הבסיס הנחבא של יצירת דפוסי הרס עצמי חזרתיים, התנגדות לשינוי והנטייה לחוות ויסות רגשי לקוי גם כאשר לכאורה אנחנו יודעים שניתן לעשות זאת אחרת.
מרכזיות הלא מודע
אין מושג או מונח יותר מרכזי בפסיכואנליזה, כמו גם בגישות אחרות של פסיכותרפיה, כמו הלא מודע. אם כך מדוע יש צורך בהבנה חדשה של המונח הזה בהתבסס על ממצאים נוירופסיכולוגים?
זה הפך להיות כמעט בלתי נתפס שלא לתור אחר דחפים, הגנות, קונפליקטים ומוטיבציות כגורמים הנמצאים בבסיס האחריות לרבים מהמאבקים העיקשים של מטופלים, וזו בעקבות תרומתו שאינה ניתנת להשוואה של זיגמונד פרויד, בתיאורו את תפקידו של הלא מודע. למרות החשיבות שאנו מייחסים ללא מודע, כמה מההנחות הקודמות בנוגע למאפייניו מאותגרות כעת על ידי הידע הנוירופסיכולוגי המתרחב במהירות. לדוגמה המונח הדחקה (repression) ולאחרונה המונח דיסוציאציה (dissociation), נועדו לתאר את התפקיד ההגנתי של הלא מודע הדינמי. זיכרונות כואבים, חוויות טראומתיות, רגשות בלתי נסבלים וקונפליקטים נדחים מהמודעות ו"מדורדרים" אל המרחבים של הלא מודע. בפרקטיקה הקלינית אנו לרוב משתמשים במונחים של הדחקה ודיסוציאציה בביטחון רב כמשקפים מציאות פסיכולוגית לגבי הדרך שבה המיינד שלנו פועל. אנו מניחים שכשאנחנו לא זוכרים אירועים מהילדות שלנו זה מסיבה מסוימת ושקיימת נטייה להתנער ולדחות אירועים וחוויות טראומתיות ומכאיבות שבתורם נדחות על ידי המודעות שלנו מהתפיסה העצמית שלנו וממי שאנחנו. כתוצאה מכך, עוד מראשית ימי הפסיכואנליזה ולאורך מרבית שנות התפתחות השדה הפסיכותרפויטי, ניתן נופח נסיבתי ומכוון לדרך שבה הלא מודע בוחר מה לשמר ומה לשלוח אל הלא נודע. תפקוד הגנתי זה משויך לאפיון הפרוידיאני השם דגש על הדחקה של האיד המאיים או לקונספטים יותר עכשוויים המתייחסים לתהליכים לא מודעים במונחים של דיסוציאציה הגנתית של ייצוגי עצמי-אחר בלתי נסבלים. למרות שתהליכים דיסוציאטיביים נחשבים כבלתי נמנעים וכחלק בלתי נפרד מהתפקוד הנפשי שלנו, הם מובנים לעתים קרובות דרך תפקודם ההגנתי במיוחד בהקשר של מה שנתפס כמציף ומעיב על תפיסת העצמי שלי. כתוצאה מכך הדחקה כמו גם דיסוציאציה מקבלים נופח של בעלי כוונה מוטיבציונית. בשני המודלים הלא מודע הינו המכל של החוויה הכואבת שממנה אני מגן שלא יכולה לחיות בכפיפה אחת עם תחושת העצמי המודעת. עד שלא נעשה מאמצים להיות בקשר עם מצבי העצמי המודחקים, שזוהי מטרה טיפולית, תהליכים לא מודעים ישלטו במה שנזכור או נשכח, מה נותר בהיחבא ולמה מותר להפוך למודע ומשולב בעצמי המודע.
רעיונות מקובלים נוספים שגם כן מאותגרים בידי הנוירופסיכולוגיה, הינם הגורמים הלא מודעים הנמצאים בבסיס הקושי המובהק להשתנות. מאבקים חוזרים ונשנים להתגבר על דפוסים מבוצרים של התנהגות ורגש, לבחור מה אנחנו באמת רוצים במקום מה שאנחנו "יודעים בצורה לא מודעת", הובנו גם כן כמונחים על ידי מוטיבציות לא מודעת. דפוסים חוזרים ונשנים שלא עוזרים יותר לאדם להשיג את מה שהוא רוצה באופן מודע, נתפסים כמוכוונים על ידי קונפליקטים בלתי פתורים, הנאמנות של המטופל לדמויות התקשרות מופנמות, או על ידי צורך לא מודע לשחזר התנהגויות כאלו כדרך לשמר חיבורי דימוי עצמי שמסכנות את הוול ביינג שלו (Fosshage 2005,2011). תחת נימוק זה אם התנהגות ממשיכה להתרחש למרות תובנה טיפולית חייבת להיות מוטיבציה לא מודעת להתנהגות זו. רווחים משניים ופחד משינוי מציעים הסבר אחר לחזרתיות זו. למרות זאת, נראה כי הסברים פסיכודינמיים אלו מבוססים על עדויות שמציגה ההתנהגות עצמה. אם דפוסים רגשיים והתנהגותיים חוזרים, הם חייבים להיות מונעים על ידי סיפוק כלשהו, אפילו אם אנחנו לא יודעים מה הוא ורק מניחים כי הוא קיים. אם אנחנו לא זוכרים אירועים זה מכיוון שמשהו בנו, מכורח הגנה עצמית, מעוניין בכך באופן פעיל. סוג זה של חשיבה מעגלית לא באמת מספק לנו הבהרה אך מעודד יצירת הנחות לגבי מוטיבציות נחבאות שלרוב רומזות על כוונה אשר מוטמעת ברצון להישאר לא מודעים לחוויות בלתי נסבלות.
כפי שיתואר בפרקים שיבואו, כוונות רצוניות, מודעות או לא מודעות, לא מכווינות את הנטייה שלנו לחזור על דפוסים מוכרים, אלא תהליכים מוחיים מורכבים. המחקר הנוירופסיכולוגי מראה כי התפקודים ההגנתיים של הלא מודע חייבים להיות מוערכים מחדש ומובהרים. דרך נושאים מרובים, הספר חוקר את התמרונים ההגנתיים האוטומטיים והמולדים כמו גם את השחזורים שלהם. חקר זה נעשה בהקשר של המחויבות הנחוצה של תהליכי מיינד\מוח לתפקודים ההכרחיים אך הבלתי נגישים של שימור תפקודי החיים. תהליכים אלו מחפשים אחר ומחזקים את דרך ההסתגלות הטובה ביותר לכל מצב שבו אנו נתקלים, פנימי כמו חיצוני. תהליכים מסוג זה הינם הבסיס ללא מודע שלנו, הופכים את תפקודו לאדפטיבי או נורמטיבי לחלוטין. כתוצאה מכך, המרכזיות של הלא מודע הדינמי, זה שמכיל חומרים מודחקים, כבסיס לפתולוגיה היומיומית כבר אינו מקובל, ויש לגביו ספק. לדוגמה, רבים מתהליכי הלמידה ומערכות הזיכרון הלא מודעים מוקדשים להגנות אל מול איומים כלפי ההומאוסטאזיס ותחושת הרווחה האישית. מנגנוני הגנה אלו הינם הכרחיים לניהול החיים. בדיון זה, לעומת זאת, המקור שלהם, הסיבה לקיומם ולתפקודם מוצגים באור אחר. למעשה כבר מההתחלה, הגנות הפוכות לחלק מהמארג של תהליכים לא מודעים, אך הן מגויסות ומשוחזרות לחלוטין מחוץ למודעות כנגד מגוון רחב של איומים אפשריים או באופן הפוך, כלפי חוויות חיובית גם כן.
כיום ישנה תפיסה כי אין "מנהל" מרכזי אחד שהוא מודע או לא מודע אשר אחראי על הדרך בה העצמי חווה או תופס את הסביבה. החוויה הסובייקטיבית תלויה בכמה אזורים וסנכרון ההפעלה או העיכוב שלהם. בצורה דומה, כאשר דפוס מסוים מחוזק, אין מוטיבציה מודעת או לא מודעת המעורבת בהפעלתו החזרתית מעבר להתכווננות האוטומטית והמולדת של המוח\מיינד לחזור לאיזון. בשנים האחרונות ישנם חוקרים והוגי דעות רבים אשר בודקים מחדש כמה מהנחות הידע התאורטי והפרקטי על ידי אינטגרציה של ידע ממדעי העצב. למרות גוף הידע הנצבר במהירות ממחקרים נוירופסיכולוגים המעלה שאלות לגבי כמה הנחות יסוד מאוד בסיסיות, כגון הדרך שבה ממלכת הלא מודע פועלת, מידע זה טרם הבשיל לכדי שילוב מספק בתוך המודלים הפסיכותרפיים.