הרבה נכתב על המשמעויות של רגעי הסיום שהרי סיומה של כל שעה נוגעת בחוויות האנושיות הכאובות ביותר – פרידה, דחייה  וסופיות.

מציע לעיין לסכום היפה של רועי סמנה את מתי בן צור "המודעות לדיסוננס החריף שבין הניסיון ליצור תנועה נפשית רצופה והמשכית בשעה הטיפולית לבין הפסקת המפגש באופן שרירותי וחד צדדי על-ידי המטפל בסיומה. בן צור הוסיף כי יותר מכל הייתה קשה עבורו התחושה כי אופן הפעולה שלו בסופי השעות סותר, או לכל הפחות אינו מחובר, לאמונתו על חשיבותה הטיפולית של ההתאמה לצרכיו הסובייקטיביים של המטופל."

ובכל זאת אני עדיין חסר שקט ושואל: על האיך . הרי בכל זאת כ"כ הרבה כתוב על סיום  של טיפול, כ"כ הרבה כתוב על רגעי הפתיחה. לחלק מהדברים יש לנו גם "Ground Rules"  התנך שלי הם שני הכרכים של  Robert Langs  – The technique of Psychoanalytic Psychotherapy. לנגס יודע לפרט נושאים רבים הקשורים לטיפול – החל משאלות של מגעים ראשונים עם המטופל לפני תחילת הטיפול המשך בצורת החדר הטיפולי (כן שולחן לא שולחן בין הכסאות) המשך בהמלצה לתא קולי וסיים בכמה הנחיות על שמירה או אי שמירה של קשר אחרי הטיפול. ובאופן מפתיע גם Langs  מתעלם מהאיך של סיום הפגישה מה שמשאיר אותנו עם משפטים שירשנו כנראה מהמטפלים שלנו: "אנחנו צריכים לסיים" , "נמשיך בפגישה הבאה"  וכיוב…

מרשה לינהאן האמונה יותר על מרכיבים התנהגותים עם מטופלים גבוליים, עוסקת באופן יותר מובנה בהקטנת הכאב הקשור בפרידה ומציעה טבלה עם 14 טכניקות שונות לסיום פגישה.

וג'ודי בק (הבת של) כותבת: כי סוף הפגישה עוסק בסיכום וקביעת שיעורי הבית

", הסיכום הסופי קושר ביחד את מהלכי הפגישה ומחזק נקודות חשובות. הסיכום כולל גם סקירה של מה שהפציינט הסכים לעשות כשיעורי בית. בפגישות המוקדמות , המטפל מסכם, כשהטיפול מתקדם – המטפל מעודד את הפציינט לסכם."

לדוגמא: "ובכן תן לי לסכם על מה דיברנו היום. קבענו אג'נדה, בדקנו את מצב הרוח שלך, קבענו מס' מטרות, והסברנו איך המחשבות שלך משפיעות על הרגשות שלך. דיברנו על איך הטיפול ימשיך. אנחנו נעבוד על שני דברים עיקריים: נעבוד על הבעיות והמטרות שלך, ונשנה את החשיבה שלך, כשתמצא אותה לא מדויקת."

לצערי, הטון ההוראתי של מארשה לינהאן והעניניות היבשה של ג'ודי בק אינן מספקים אותי כמו גם העמימות המסויימת של עמיתי הדינמים

אני רוצה לחשוב על סיום הפגישה כדרך שתאפשר לפגישה להדהד במהלך השבוע. שהסיום לא רק "יתנצל" ("אנחנו חייבים לסיים") ולא רק יסכם (עשינו א' ב וג' ) אלא גם יצור משהו שיאפשר למטופל "להלך עם המטפל במהלך השבוע עד הפגישה הבאה" .  אני מאמין שיש משהו מאוד טיפולי באמירה מארגנת של המטפל לקראת סיום אבל גם באמירה שואלת שתעסיק את המטופל בחיים שמחץ לחדר ולא פחות חשוב אני מחפש סיומים-מעודד-התנסות: סיומים שיאפשרו למטופל לנסות ולהתנסות בסוגיות שעלו במפגש ואלי גם להתעמת עם אזורי המנעות שלו