מתוך: הרצאה בקורס למטפלים

מקובל לומר בגיחוך על המטפל הדינמי שהוא "או שותק או מהנהן" – יש בביקורת זו גרעין של אמת.

מאידך אני מגלה כאשר אני מדריך מטפלי CBT כי לעיתים מתקיימת טעות מסוג שני – לאמור מטפלים שכל הזמן מסבירים או מרצים למטופל.

בהרצאה זו ניסינו להציע דרך המאפשרת עמדה אינטגרטיבית בה המטפל הוא היודע, המשתף וגם הלומד.

התמקדנו ב "פסיכו-הדרכה" פסיכואדיוקיישן (psychoeducation) להערכתי זוהי ההתערבות הטיפולית השכיחה ביותר בטיפולי ה-CBT.

להתערבות זו חשיבות רבה. ראשית היא משדרת למטופל את תפיסת העולם כי הוא שותף לתהליך הטיפולי ויכול להבין את מקור המצוקה שלו ואת הפסיכופתולוגיה שעומדת בבסיסה.

חלקים נרחבים מהפסיכואדיוקיישן מאפשרים למטופל להבין את שיטת הטיפול, את הרציונאל התאורטי שלה, ואת הבסיס המדעי והמחקרי העומד מאחוריה.

בהרצאותי דיברתי לא מעט על החשיבות ב"הדלקת לפיד ההתלהבות והתקווה" אצל המטופל. לשלב הפסיכאודיוקיישן תרומה חשובה שכן הוא מעורר מחדש את ניצוץ התקווה אצל המטופל.

אבל הדבר המרכזי המודגש בהרצאה זו הוא החשיבות של ללמוד את המטופל תוך כדי תהליך ההסבר.

בהרצאה הראינו כיצד דיויד בארלו מיטיב להסביר למטופלת מהם רגשות אך נכשל טוטאלית בללמוד את נפשה תוך כדי שלב הפסיכואדיוקיישן.

הפוסט להלן עוסק בפסיכו אדיוקיישן ואוגדן.

על הסברים בפסיכותרפיה, על – הסמכות המרגיעה – על הקושי שלי עם אוגדן מחד ועם psychoeducation מאידך

סמכות מרגיעה

• רגעי הפסיכואדיוקיישן הם בעיני הזדמנות נפלאה ליצירת העמדה המרגיעה של המטפל. אינני מדבר על הרגעה בפועל אלא על יצירת "סמכות מרגיעה".
• הידע הפסיכולוגי והמדעי של המטפל המועבר בעת הפסיכואדיוקיישן מאפשר למטפל לקבל את אותה עמדה טיפולית המאפשרת לדבריו להקלט על ידי המטופל ולהרגיעו.
• אני סבור כי חלק מהתפקיד של המטפל צריך להיות "הסמכות המרגיעה" לכן אני בעד הרבה הסבר מדעי אם כי אין צורך לחשוף את המטופל לכל שביב אינפורמציה.
•  אבל אני ממליץ בכל לב לעמיתי לשמור על עמדת הסמכות המרגיעה.
• מה הרציונאל התאורטי לאמירה זו? אני מסתמך על גישתו של היינץ קוהוט, שמסמן אולי יותר מכל את ההבנה העמוקה של משמעות הקשר הטיפולי. לפי קוהוט היכולת לוויסות רגשי  ולהרגעה עצמית מתפתחת דווקא כשהדמות של המטפל היא אידיאלית חכמה חזקה ובעלת ערך. דמות כזו של מטפל מהווה מקור לבטחון ולרגיעה.