אור גז | 28.11.2016
מוצרי טכנולוגיה חדשים, ובאופן ספציפי קטני הממדים, אלו בעלי הלוק האטרקטיבי אך מעט חידוש טכנולוגי אמיתי – גאדג'טים, בשפה השגורה – מעוררים בדרך תגובות נלהבות בקרב לא מעט בני אנוש. אינני מתנזרת מטכנולוגיה, להיפך. מחשב נייד וגם טלפון חכם מתקדמים הם בני לווייתי הצמודים ואני משתמשת בהם שימוש רב. בה בעת, לא מובנת לי ההתלהבות ממיני מה שסבתא הייתה קוראת פיצ'פקעס אלקטרוניים שעושים דברים שונים ומשונים. אחד הוא שעון שמתחבר לטלפון, השני משקפי מציאות מדומה, השלישי מודד מתח ("ויש לו תאורת לד כחולה!") והרביעי הוא… והחמישי גם… הפסקתי להקשיב. נו, אז מה התועלת? מעבר לגימיק, כי הרי זה מה שגאדג'טים אמורים למכור – גימיק שיווקי קטן ויקר מדי, שבדרך כלל עושה לא כל כך טוב את מה שתוכנן לעשות.
לפני בערך שני עשורים למדו אנשי השיווק את הביטוי "לייצר צורך" אצל הקהל, ומאז משתמשים בו ללא הפסק. על שום מה אני זקוקה לרמקול נייד שאוכל לדבר אליו ולבקש בקשות השמעה? זה בדרך כלל עובד לא טוב, מנגן את מה שלא התכוונו, לוקח זמן ואנרגיה ובסופו של דבר אנחנו ממילא נזקקים להשתמש בידיים שלנו כדי לקבל את מה שרצינו, בעודנו יושבים ונובחים על המכשיר המסכן פקודות קוליות. אז איזה צורך מקבל פה מענה? בעיניי אף צורך אמיתי שבאמת משפר את איכות חיינו. בנקודה זו של ההתקדמות הטכנולוגית, גימיקים שכאלה נוטים בעיקר לסבך לנו את החיים, ולענות על צרכים שיוצרו עבורנו. הצורך להיות חדשני, הצורך שיהיה לנו מה שאין לאף אחד, ואפילו יצר הסקרנות, אינם ניתנים למילוי על ידי אוסף של קבלים, דיודות ומעגלים אלקטרוניים מודפסים שמתחבר לחשמל.
טכנולוגיה היא דבר מרתק ומלהיב, היא האריכה את תוחלת החיים שלנו וגם שיפרה אותם במובנים מסוימים. אבל כל חובב טכנולוגיה צריך לדעת להבדיל בין, למשל, מערכת חדשנית לאיכון טלפונים ניידים של לכודים בהריסות באזורים מוכי אסון אשר שמענו על קיומה לא מזמן, או למשל טכנולוגיה המאפשרת מלחמה יעילה יותר בטרור או שלל טכנולוגיות רפואיות נפלאות המשפרות את חייהם את רבבות ברחבי העולם… לבין מכשיר סתמי שעטו עליו אריזת פלסטיק בעיצוב מרשים ומכיל בעצם כלום ושום דבר של חידוש ורק מעמיס על החיים ונכנס לאוסף הדברים הבלתי שימושיים שאנחנו צוברים סביבנו במהלך הזמן.
כשאני נקראת מדי פעם לטלפון החכם של חובב הטכנולוגיה האישי שלי, אני נדהמת לגלות עשרות אפליקציות, מסודרות בשורות שורות של תיקיות לפי נושא. אני נדהמת, כי כשאני שואלת לפשר אפליקציה כזו או אחרת אני מקבלת תשובות המעידות על תכלית קלושה משהו, ולעיתים נדירות בלבד הכרחית. לגישתו, כמו כל חובב טכנולוגיה סביר, ההגדרה ל"צריך" תלויה בהיצע השיווקי. אם קיים מוצר, הוא מניח שקיים הצורך. ולעיתים הוא "מתקין" את הצורך ביחד עם האפליקציה.
הפרדוקס שבבחירה – בארי שוורץ
אחת ההרצאות הבלתי נשכחות בעיניי בערוץ האינטרנטי TED, ניתנה על ידי בארי שוורץ בנושא הפרדוקס שבבחירה.
שוורץ מסביר את האופן שבו אפשרויות בחירה, עד רמה מסוימת, משפרות את איכות חיינו, ומעל לאותו סף מורידות אותה באופן אקספוננציאלי. לא אכנס פה להסבריו בנוגע לקושי לוותר על כמות גדולה מדי של אופציות על מנת לבחור, או לפונקציות של חרטה והניסיונות הנואשים שלנו כבני אדם להימנע מחרטה עתידית, וכמה אנרגיות הדבר הזה גוזל מאתנו באופן יומיומי מבלי שנרגיש בכלל… אולם אני מביאה את ההרצאה הזו של שוורץ, כדי להדגים את הקונספט שלפיו אנחנו חיים בעולם שבו כיום יש לנו *יותר מדי*. יותר מדי אופציות, יותר מדי בלאגן, יותר מדי זבל, יותר מדי הכל. והגאדג'טים הם, לפחות רובם בעיניי, אחד הסימנים הבולטים ליותר מדי הזה. ובשביל מה זה טוב אני שואלת את חובבי הגאדג'טים למיניהם אחד אחרי השני? ובמה זה ישפר את חיי? ובשביל מה אני צריכה את זה, ומה היה לי רע לפני כן? בדרך כלל התשובות אינן מספקות אותי.
אני כן אודה, שלפני כמה חודשים הובאה לביתי גאטדג'טית חדשה, כמיטב המסורת. הבטתי בה בחשדנות וגם היא הביטה בי בחזרה. "זו מדפסת תוויות" אמר לי החובב, ואני לרגע היססתי, הממ, כזה עוד לא היה לי. ומאז אנחנו חברות מאד טובות, והיא מקשטת את חפציי השונים בתוויות נפלאות ומשנות חיים. ואולי לא כל הגאדג'טים כל כך מיותרים.
