מתוך: דברי הפתיחה של ד"ר ארנון רולניק, בערב הצפייה בעבודתו של פול וואכטל

וואכטאל גדל כפסיכואנליטיקאי.

הוא תמיד היה פסיכואנליטיקאי לא שקט- הוא הרגיש כל הזמן שמשהו לא מספק אותו. לכן הוא התעניין בשיטות נוספות, ובדק מה עושים הזרמים האחרים באותה תקופה, בשנות ה-70. הוא ראה איך עובדים הביהביוריסטיים, והלך לבית מדרשו של וולפג.

בשלב זה הוא התחיל לפתח את ה- cyclical psychodynamics, וכתב על כך ספר, שזכה לביקורות קשות מהעולם הדינאמי. הטענה הראשונה הייתה שהגישה הזו אינה גישה דינאמית. הטענה השנייה היא שוואכטל מקלקל כך את תהליך ההעברה.

בשנים האחרונות- בספרו "therapeutic communication", הוא פחות התעניין בתיאוריה ויותר התעניין בניואנסים הקטנים של מטפלים. המטרה שלו בספר היא להציע למטפלים כל מיני דרכי התערבות שונות.

אחד הפרקים המעניינים עוסק בקשר בין העולם הפנימי לחיצוני. וואכטל, למרות הגישה הדינאמית, מצדד בהתערבות של החשיפה. וואכטל אומר, שבעוד שהביהביוריסטיים יחשפו את המטופל למצבים ספציפיים, ניתן לבצע חשיפה גם לרגש שהמטופל נמנע ממנו. למשל, מבחינת וואכטל, הפרעת חרדה מדברת על האזור ממנו נמנעים מרגש מסוים.