שאלת סיום טיפול נקשרת בד"כ לשאלת אורך מתוכנן של כל אחד מסוגי הטיפולים

• נוהגים לחשוב על הטיפול הדינמי כארוך טווח
• ועל הטיפול ההתנהגותי כקצר
• האמת שהתמונה יותר מורכבת:
• קיימים מספר "זנים" של טיפול דינמי קצר מועד
• קיימים טיפולי CBT שאורכים שנה או שנתיים

על חשיבות הסיום 

• העדר נקודת סיום מוגדרת, הוא אחד הגורמים להארכת טיפול.
• לפני סיום יתכנו הופעה מחודשת של הסימפטומים,
• נסיגה לתלות והצבת מכשולים שונים בפני הפרידה הצפוייה.

תפיסה מוצעת

• אני מציע שלא לזהות את ה CBT עם טיפול קצר.
• מציע להגדיר אותו כטיפול אקטיבי בו המטפל רוצה שבכל פגישה יקרה משהו חדש – אבל לא להתחייב לאורך מסויים.
• לעיתים בטלפון הראשון, או בפגישה הראשונה, אנו נשאלים כמה זמן יארך הטיפול. הצעתי היא לתת תשובה כדלהלן:
• בדרך כלל, כשההפרעה מאוד ממוקדת הטיפולים שלנו הם קצרים וממוקדים, עם זאת עדיין איני מכיר אותך ואת הדרך בה הסימפטומים שלך נשזרים בחייך. לכן זה יהיה לא רציני ולא אחראי לתת לך תשובה בשלב זה. אוכל להגיד עם זאת שלאחר כמה פגישות נוכל לבנות צפי משותף על תהליך התקדמות הטיפול.

הצעה

• • השאלה "מה אנחנו עושים פה לעזאזל" או בנסוח מעודן יותר: מה הוא הדבר הזה שאני מפיק מהמפגשים הטיפולים – צריכה ללוות כמעט כל פגישה טיפולית.
  • זוכרים שהצעתי את "טקס התחלת הפגישה" שבו המטופל עושה מעין מעבר מהיר על מצבו – מוצע להציע לו בשלב מתקדם יותר של הטיפול שתחילת הטיפול תלווה בשאלה זו
  • המעבר מטיפול "הכרחי" לתהליך גדילה ולמידה מתמשך
  • כשמטופל מבקש טיפול יש בדרך כלל מצוקה ברורה הדוחפת אותו לכך.
  • ברוב הטיפולים נוצרת הקלה במצוקה ואז עולה השאלה האם לסיים טיפול.
  • המלצתי היא קודם כל לערוך ברור משותף עם המטופל על מצבו הן מבחינת הסימפטומים והמצוקה.
  • שנית לבדוק עימו עד כמה יש לו יותר דרגות חופש בניהול חייו.
  • יש אם כן שתי עמדות אפשריות של מטפל:
  • א) אמירה ברורה של המטפל על כך שלהערכתו עדיין הטיפול לא הושלם וכי עמדות נוקשות עדיין מנהלות את המטופל
  • ב) אמירה המעריכה את הדרך שהמטופל כבר עשה אך מציינת את התרשמות המטפל מכך שהמטופל עשוי להפיק עוד מהטיפול בכיוון של צמיחה והתפתחות.