אף שאני עוסק ב CBT – לעיתים קרובות קשה לי עם כמה מרכיבים מרכזים הקשורים להנחוה כי מטופל מגיע עם הפרעה אחת – שעליה יש להפעיל פרוטוקול ספציפי

בימים אלו נחתו אצלי שני ספריו של בארלו Barlow :

Unified Protocol for Transdiagnostic Treatment of Emotional Disorders

לפי הבנתי בשנים האחרונות בארלו קורא תגר על מה שהוא עצמו עשה במשך דורו שלם: בניית פרוטוקולים לכל אחת מהפרעות ה DSM

הוא מדבר על פרוטוקול המותאם להפרעות רגשיות טראנס דיאגנוסטיות. הנה ציטוט :

In this “unified” protocol, therapeutic"

principles common to psychological treatment of the various emotional disorders

have been distilled and integrated into a single protocol that is, in theory, applicable to the

full range of emotional disorders. Unlike protocols for specific problems or disorders described

in other chapters, this new approach has not yet benefited from efforts to establish

extensive empirical validation. But the components that make up this treatment have

achieved wide and deep empirical support, and what is new about this approach is the

interaction of these components and the systematic manner in which they are applied

across disorders. The major advantage, of course, in addition to greatly simplifying dissemination

by eliminating numerous overlapping single-disorder protocols, is that this approach

also takes into consideration the extensive comorbidity often found among emotional

disorders.

מי שרוצה לשמוע אותו מדבר על זה יכול להציץ בסרטון החובבני שצילמתי אותו לפני שנה בבוסטון https://nealmiller.org/?p=314 (אני אוהב את בארלו כי לדעתי הוא איננו "קוגניטיבי טהור")

דומני אם כן כי חלק מהשאלות של WESTEN נענות על ידי הגישה החדשה של בארלו

מבקש גם להפנות כאן שאלה לעורכי הספרים החדשים של ה CBT בעברית:

בחרתם בגישה המציגה בעיות – והטיפול בהם כלומר רוב הפרקים בספר בנויים על תאור טיפול בבעיה ספציפית, בעוד שהגישה הטראנס דיאגנוסטית קיימת כבר בעולם כשבע שנים לפחות

אנא שתפו ברציונאל