מטפלים רבים, ודאי מהאסכולה הדינמית – אבל גם מהאסכולה הקוגניטיבית ממעיטים להשתמש בטכניקות רגיעה.
הסיבות לכך הן רבות – וחלקם קשור בקושי של המטפל ולאו דווקא של המטופל: המטפל לעיתים מרגיש שלהיות פסיכותרפיסט חייב לעסוק בנפש ומה שנראה כתרגול טכני (כמעט כמו "מורה לספורט") נתפס בעיני המטפל כמשעמם . גם המטפלים הקוגניטיבים משלמים לעיתים מס שפתיים לטיפול המבסס על טכניקות רגיעה: הם עושים תרגול קצר יחסית, מבקשים מהמטופל לתרגל בבית ןבכך יוצאים ידי חובתם. יש כמובן עוד אסכולות קיצוניות יותר בעולם הקוגניטיבי שטוענים שטכניקות רגיעה פשוט "מקלקלות" את תהליך החשיפה.
Relaxation training for anxiety: a ten-years systematic review with meta-analysis
מאמר זה של מטה אנליזה של יעילות טיפול בטכניקות אלו, הוכיח לא רק את האפקטיביות שלהם אלא גם הבחין בין שיטות שונות – ובעיקר מבקש מהמטפלים להיות "רצינים" ביחס לשמוש בטכניקות אלו